Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 92

92 המים ונאות הלחות 3ארן. ו3מקוס מוצא מים רניס שם הערפל .חזק ניותר, וז׳א ושסעת מיס, נלומר ני שם אדים חזקים מצוים, ינסון עד ני לא תראה . י״ב הלא, נלו׳ גו3ה שמיס מעיד על מציאות אלוה מתעל המשנית על על, וראה, כלומר הת3וק ני יש ראש לנונניס, אף ני ימו ונ3הו. י׳ג ואמרת, ואתה העזת 3נל זאת מצאן ננאושה לאמי: מה ידע אל - וערפל התנסה עיני אנוש מה3יט נענים מסתיר נם פני אלוה, ולא יונל ליאות לשפוט היט5. י*ר עבים׳ נמו״ש ואוג פתים יתהלן, נל התהלכו איננו יק נמוג הקמים ואיננו משכיל להשניא על מעש סוכני 3תי אומי 3אין השפלה, ני זאת אחת מטענת. הנופייסלאהי: ים ד’ על כל ונשא, אן יק על השמים ננידו להשניא, גא.על האין, ואין דורש ואין אפנון על תעש תעתועי 3ני אדם. 2יו האורח עולם. כלומר הייצה נעינין דין העולם (מוס3 על הימים שעניו) אשי דרכו נו מתי און׳ והעיקר נ״ל נפי' הפסוק הזה והנא, ני עולם מוס3 על זמן נלתי תכלית וימים שאין להם סוף. כהוראתו יכל כתני הקדש, ואיננו מופ3 על תנל, ואורת עולם, היינו תהלוכת הזמן החולף תמיד י נע על ינע, ונו דינו מתי און, היינו 5י חיו, כידוע ליודעי דקות המציצה, ני האיים קרויים הולכים נדרן העולם, שהם איים מיום אל יום ומפנה אל שנה, אשר קמ2ו ולא עת, כענין ענימד אנד נלוו דלקמן, ני רשעים אפיי נחייהס קרויים מתים, ויישן ונטל נישן דמי, ח״א ולא עת. נהר יונק יסודם, ומה נעימה ממשנת המליצה הזאת, הגה אס נתנונן עת מלאינו כלי מים לתיקו ולפטפו ואא״נ נשים לו תענה להריקר מן המים והס נשפכים תתנו, הנה אתרי זעה או שתים, יהיה הכלי רק, ונוכל להשתמש נו לשוס וו יין או שאר משקה חשו3 ינכיד, לא כן הנהי אשר מימיו אולפין והולכין תמיר נלי אשן אל הים והים איננו הלא׳ והנהי איננו יק ננל עת, וא"נ תלישת ותהנונת מיתי הנמל בכי תנלא כפי הנראה, ונמו כן האדם הקרון מיסוד הארתה, אשר שתהו השם כלי לנשמת תייס אשר נפח נאפיו ישלחה ו הגה להתמרק ולהשתטף מחלאת החומרי נעת תהכונת ימי תלדו פה ץ למען ענותו ייעלה מעלה להתנשא מיסוד גופני עכור ליסוד רוחני, עת יתננר להשתמש ,עתותיו ורגעיו להתקדש מטומאת מותרו׳ אז ליסוף ינא לנרדף כלי׳ ולא לחנם שולח הנה, והמיס הזדונים יענדו מעליו ׳ כאשד הס יוצאים מתעלת הכלי נעת התתרקו, והיו אמונות עתיו לחוסן ישועות עמדו נו לעדה לער. אן לא נן הרשעים, ני לשוא שקד נס שומר לשלחס הגה, לחנם תנסה עת חיימו עלימו. ולשקר התהלכו נאורה העולם, נקפאם על שמיי פחזותם ומשמרים על הנלישוא, והס עומדים וקימיס על יסודם החומרי, וכנהר אפר יוצקו מיתיר הנמו׳ אשר גס הס מדי התהלנם מודלף בלי חשן תמיד, בכל זאת הנהר איננר רק מהם, כן אגלי הזמן ורגעיו לשקד יחלופו על מתי און, תסרס לא יעזו,ר ודרכם לא ייטינו, ונמשלו.בבהמות נדמו, ורוחם כרוח הנהמה היורדת מטה מטה, חסנם מלא רוח ויהטזרוח ואמר א״צ אין הסכל לדני כ!: עניס סתר לו ונו׳, האתה תוכל להשגיח ולשמור דדן העולם ותהלוכותיו אשד נמה מתי און דרנו נו ונמו״ש ונוי, ורק השם נהשנתתו .הפרטית שם עיניו עליתר להשמידם ולקמטם — והתנונ;,ושיס עינין הקורא על הניאור החדש הזה, כי קצרתי הרנה׳ והעני, נננדי- י״ז האומרים סור, המקור לתואר, רצונו, אל שדי נפרד הוא תמיד מאתנו נלתי משגיח, ותה יפעל שדי לריר, רצונו, כל הטונות והחגיגות חנן השם אותם, וגל מה שיפעל לתו המה מיחסים למעוזם