Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 90

90 הלןצנה משנתבן, ק^נה למלאכתיבן מעפר וחלאה ׳ טהרנה אהליבן ייוז״ז t j v!r ־ ״ .׳ ד די:די* 11V כל י.מי־החם, אסיופנה אגיורנה אובל מת־וק; ולאחייוהיכןעיח־נה ■' גם הפורמים אתמה! האזינו אמו־תי הטו אזניבס שמעו ך?ךתי־ ימי־החורף חלפו; אתם הגה ואבל יגיון וך־אגה בל.יעצבו לבנו במעטודמשיוש וחיים לבשה התבל האביב ביפיו גרש.עצבה מרוחנו. נעזבה הבית, נעזבה העיר נלבה השרה בשמחה TUh נעזבה האח. נעזבה המנוחה נלכה הכרם. ישם י נשמחה ימי־־הח׳ורף חלפו. אתם הגה ואבל במעטה־בישוש מחיים בסתה התבל, פה החבצלת. פה שיושני־חמר יפריחו שם הדודאים, נטעי־נעמנים יריחו פה עץ רענן הרחק!שלח שלווהו שם זית וגפן עס סבל־פחהו י ־• '•••■■י; •״-׳;• י יגון וו־אגה בל יעצבו• לבנו האביב מפי־ו גרש עצבת מרוחנו. Exegese über schwierige Stellen tu Hiob, von M, S. Stern. מענה אליסז נק{רה! אמר לו>יו3, הנן נגועות נאמרן, ני מגועס אשי, ראתן רנה, השס תדקדק עמן ניזונו השערה,' ורק אנוש הנן 3נא1 אנוסי