Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 89

תפארה ועשר מחמדי חבל המרומים נותנת אענה הדעת והבינה ניורעת, איך להעךירם ולהיות בלערנה הבדל כין חכם לבפייל חכם בעיניו הוא כסיל! וחכס בעיניו הוא כסיל נ tt; ■ז* r-; tt: •; t; היפוו-י כסיל לא ידע נפשו" כן יחכם לא ירע נפשו. תשוקת החכם כאגל תערג על־אפיקי־מים כן העריב {פיש רובם ומשיכיל לחור בחכמה על־בל אשר נעשה החת השמים . T ׳ . “I* ■*T יהן אה לבו לרעה חכמה להבין ולהשכיל. חשכד כל הנחלים הלכים אל־הים, והים איננו מלא אמר ד,מלןי ומדוע בוס;י\ן אל גריוני כי הלך יאמרו עלי כלם "מלא מלאי?"' האביב שובו הצפרים מארץ אסיר, ממחוז רחוקה מארץ נעריה; כי גם בארצכם החמה הופיע כל משכייות־ילבבבם לבם הביע; גם הדבורים אתנה! נ׳ופת המפנה על פהחי־האביב ממעיונכם השיקפנה; על חבצלרדהשרין כאבה פורחת עליה; החמה בהדר;פ;ה זע־חת ■ מבית־העצלות שבנה, ערוזנה ממרגיוע לשדי.השושנים עופנה, אתכן לניו^