Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 68

68 אחי? נס;את מתחלואי ישירו!, תשר חלה ה׳ מותנו נימינו. בל רי< וכל יגיע אשר יפרון כהיום תון קהלת ישורון, נין איש ונין אחיו׳ שס ימצא מקום תחסה למנוס, ואים אשר לנו דק מהל מדע ׳ וינקם לו שס נין הגדולים אשר נארןהמהי ויכתוב נחרט אנוש, לא תואר לו ולא הדר, ולא נכרו דעותיו ומחשנותיו, והוא נכתונים׳ חרות על הלוחית, אשר עד אססי ארן ישימו כנסיס, ועל נקלה ליו שם יתהלן נין יושני ראשונה על שולחן החכמה, כי נסשר הנה יחקון חוליו, ולעד יקומון. והאנשים ההמה ׳ אשר ינהלו את עתס הנכאה, רק על נצע כסף עיניהם נראש כלס, ונגאוה ונגודל ל3נ יריעו אף יצריחו, כי אך טונת ישראל חסציס, ועיני העס כנדו מראות את שקר תרמיתם, ויגניהו אותם מעלה תעלה נקרג חצות. וכי תאמר אלי: תה זה השחיתו מסעלות כאלה? על מה תרגז נטנן עלימו ככה, ומה חרי הגדול הן ה? על זאת אשינך ידידי: ני רנה היא הרעה ׳ אשר תגיע לחכמי! ולמדותתינרי נואם אלה . הלא שועלים אלה, אך תחנליס התיז כרס ה' צנאות, וכל מרמה וכל שקר וכל דנר תרמית זנו נעיניהס׳ אס רק רוחם יוציאו לעין כל, נל כתם וגנורתס אך נסיהם ונעטס׳■ וכל אשר קדום יאתר לו מאז ועד הנה, לתו יכנע, כי שסתם אתם ומי איון להם? חנם לא ינין הות לשונם, את אשר נשאנו נפש מצפצפים ומהנים, ועל כור הנתינה אינם מניאים את אשר נותנים על הספר לעשות לתו יקר וגדולה על זאת. גס נזק החנתה׳ אשר אתריה אתרית טהורות, כסף צרוף ומזוקק׳ גדול עד לתעלה ראש. ני נימינו אלה איח אח אחיו ידחקון, ומרוצת חוסן הזמן תפוג נלנתה׳ ואת כל נשגעון תנהג. וטרם יניא היום חנל לאיש׳ והמליט תננש הדפוס את רעיוניו ועשחנותיו, ולימים אחדים הנם נודעים נפי כל קוראי עלי העת — הקן לדנרי רוח? נתפרדו כל חנילות רעיוני איש ותחבולותיו, והיו לנקיעים ותפיצןהחכמה לננלי חרש ׳ ואיש לא יוכל לקנצס יחי כמקדם כעמיר גורנה , והיו לאחדים נידו• נוא נא היום אל ממנת רעים, אשר משכילים:ייקראו למי, תה איפה שיחתם? אס תורה או חנתה יהגו? או אולי ילמדו יחד איש את רעהו מדות ישרות ודעות נכוחות? מכל אלה אף מעט מזער לא תמצא פה , ני את מי חין נמו אלה ידמו נלננס. זה על מכתנ סלוני תעלים ליהודים אשר קרא או כתני וזה על אחר ידני, מריס לא נהשכל ואין תנונה נמו, וכל הדנרים שם אסר המה נולמו נדנר איש אל רעהו׳ חרותים נ עט נחל ועופרת ולא ימונו ו נצח. נם נפשי תקון ואתרותיתו, ושמעי מלים לא ישכון ומלאים טעם נריר חלמות•י הנה רוש ולענה אלה כנר הכו שורש נלג כל נתורי חמד, אשר אס לתותתס ולרגל המלאכה הלנו הלך ונסוע אל מכון שנת החנתה, יגדלו ויצליחו,• ונעתם גנז יתנו סריס, מתוק לכל חיך יטעם טוב ׳ אולם זאת היא תקותי ונחמתי נעני עמי׳ כי נלנוש יחלופו אתרי נואש אלה, נעוף יתעופף ננודס, תנער ועד זקן׳ משפת לשון ותספר׳ והחנתה הטהורה תעמוד לעד לדור דוריס׳ לא תאסוף נענורזהנגהה, ולא תאנד זרחה לנצח . ואנו ננינו ואוהנינו נרחק משגיאות הזמן ושערוריו, ונעיר אזנם ולננס לדעת את חזיוני הנל, ני מהתלות התה יחד. וגי רק נתום לנ וענות רוח תמצא התושיה קן לה, ונזה את נסשינו וניתיני הצלנו. עוד דני נסי על זה ׳ ואז אשים אותו לעיניך׳ אס וראשונה ינוא דבר ז אלי ותננדני. ואתה שלום ידידך ותוקירן. תשה יהושע פרענקל.