Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 67

67 האשיתי זה נמה, וד3ר לא על שסמי אלין•/ העת אשר התפרדנו איש מאת רעהו. אן מה אדגר עוד ולא תדע נאמנה, ומה שורש דגר ימצא עוד היום גלג נל דורם המנתה נאמת וגתמיס, ומי לא יסוג אתור, נהקשיג אזנו רק דנרים לא אתון נם מהגיג, מי לא יעמוד לתפוש עט להגיר ננותות? ני עמדתי ואניטה נתנוני על הדנר הנעשה נימינו אלה נתוך גני ישראל, המפוזרים ומפורדים ננל קלוי האדן, זעיר שם זעיר שם, והנה עגמה נפשי על דנרת התהפוכות אשר ראיתי נישורון. הן זה עם ישראל, מעת נגלו מאדמתם אל ארצות לא להם , אן לנדד ׳שנון, ודנר אין לו עם אדם אשר לא נא ננריתו. לנד נדנרי מקנה וקנין, למען האיות את נפשו, ויט סנמו לסגול נל התלאה אשר ענרה על ראתו, אודות מגנותו שם על קדום ישראל, אשר פדה אוהו מנל רעה ומכל תזתות רשעי ארן, אשר דתו להשתית ולהכתידאת שתו מתתת השמים. לגן נענור זה לא נראה נקודות אנותיגו׳ ניינלו את ימיהם נדנרי ריק ואמרי הגל, ויתעו את נפשם שקר, אם דרוש ידרשו נתורה אל חיי ונהפון הוא, הלא נראה נעליל, ני העתיקו תמיד לירי הון תורי התורה והתנתה, ולא עמדה רגלם על סף נית התושיה, לנד זאת ראינו, ני נאור ימים ועול שנים לא יהין מעולם גפני מי שגדול ממנו נחנתה, ולא הריס קולו נתון קהל ועדה, לאמר על נל דנר אשר יאתר: ני זה הוא האמת, אני הוא שקניתי מכמה ואפסי עוד •י זאת מזיתי ואספרה נא לאחי, אין נתחלפו הזמנים , נשתנו מדותיהס ותערנותיהס. עתה נל נער, נמעט הנה יצא תפשי מנית הספר, נערם ידע עוד מאום נרע ונתור נטוג, יעזוג לשקוד על דלתי התורה והתנתה, והנה הוא חנם נעיניו נשנעה משיני טעם, ונגד פניו ננון לדנר נשער לפני משנילי עם , נא ידענושת לנעור נזקנים ונישישים, אשר נהם התנתה הנה עומדת על שמריה, ולא תרתיח נסיר דנרי נלע. והנה אס נס השיג יד הצעיר הזה לקרוא נספרי נערמאני, עוד תראה נו, ורנה הוא ניתנ מכתני נערמאני, שרוע וקלוט נלי סדר וערך, ני לא נסה. לנה נא עתי ידידי, ואונילן אל תון תדר עלם כזה, וראה נא תה הוא עושה שם ננואן האדרה לנגן יחשיג, ני רעיוגיו ישוטטו לנקש דנרי שנל על גפי מרותי האנונה, תפוג תתפלא ני אן לתהווהנל נתו ינלה הצעיר ורך ה לננ הלזה, הלא תראה על שולחנו רק ספרי גערמאני, ספורים מספורים שונים, נעשו לשעשוע נני אדם, ריקים מנל מדע והשנל, והנה נתהלהלה היורה זקים, נן ימלא הנער ,הזה רק קדים נטנו נל היום, לא נודע ני גאו אל קרנו, אן אצים ותות התה לו, להמית את עתו היסה, ומתת חלקו אשר נתן לו אלהים נתנ,ל. עוד תשונ תראה תוענות גדולות מחלה הנעשים כהיום יין ילדי ישורון, אשר מדי דנרי נס נפשי עלי,תשתותת לפנים נישראל, נאשר ייקש איש צעיר תורה מפי זקן וחנס תרשים, הנה נוע ינוע הרחק מאד מנית אניו ותיי צער תיה עדי נא אל המטרה , אליה תשקה נפשו, לעיניו לא נתן שינה ולעפעפיו תנומה, עיניו ולנו רק אל תורת תורהו, להנחילה נחנלים נפלו לו ננעיתיס על הארן. ועתה הנה הוא יושג שלו ושאנן נתדר תשניתו נעונג ונחת, ונל אשר לנו חסן לא ינצר מתנו לעשות, ונין רעיו מלאים תשוקת החיים הנהו נמלן ננדוד, תעמל ולחן לא ידע , וננל זאת לנו אינו חסר תנל חנתה ותנל דנר.הנעשה נישראל תחון לקירות ייתו. הלא תראה שם ננל פאה קנוצת עלים הרנה, יפים אף נעימים ונחמדים למראה, שחות הרנה להם, והנל נאשר לנל׳ על דנרי נני יהודה, על אמונתם, ועל מנהגיהם ידברו, ותשאלני: מה אלה