Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 54

54 כשאון זרם מים כבירים בלהות אל ראשו יצנופו כצור וכסלע במים אדירים . אכן בל החרידו כל צוקה רק לאור חכמה נפשו נקשרה אם טוב ארץ מנו רחקה עוד מאור שמש נפשו ברה. אל יאמר: מ׳ יתן לי מנוחות. נפשי תתעדן וכוסי מיה אשכח כל נהי גם כל אנחות שור ושמה גם יללת שאיה . אז תבל אספתי בחפנים ומי ממלואה יעצור בעדי! השמש זבולה השמים אטורד כארץ עומד לנגדי! המיפעת זהב והדר כתם אם יוצר כל עליו יופיע, נפשו בצדק תלין אז איתם? תעלומות התבל יביע? חכמות וכתם, מאוד רחקו גי לא במסלה אחת ילכו, ירהבו זה לזה ירחקו — ברצי כסף חכמות נזעכו. אם בלב שמחת נבל תנוח אז בקרבה החכמה תנוח — אשרי הגבר יה תיסרנו מבין תורתו ילמדנו. משה. פוגיל הלו׳ מטיסמעניץ הופיע נוגה נשמח חיים אל האדם מארץ גזעו. בהתלכדם יחד ולא יתפרדו ימשלו בחבל ובכל אפסיה מה טוב תארס ונזה נחמדו אור לה עת חשך בעריפיה. ידעך אור שחר ואור חרס עת לתבל בבינתו יגיה , אבן חן הוא עטרת תפארת עת כנפי בין לשחק יגביה. גבה׳ מרומים ארץ תחתיה תימן וצפון מערב ומזרח חלקה מיושבת וארץ ציה דשאי שדה וכל ציץ יפרה. בעלי נפש כל חי למינהו מזוחל אר׳ן ער חיתו יער גם מלאכי אל אלפי מחנהו עמם יעשה משפט בשער. עין האדם אותה צופיה כי ישכיל בעשתנות בינתו על כלם יגדיל התושיה כגשם נדבות תזל אמרתו. אך אם יוצר תבל ברוב גאונו ישפוך עליו רוח זלעפות , כמטרה לחץ ישימו לחרונו תהי חלקו מרה, שמו לחרפות. מצוקות חבל עליו ישטופו