Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 53

53 צהלו ■' תלמי גיא׳ שישי! אדמה.עיפתה , פסו' .קו י בהו לא תהיי עיור כתה רסיסי ליל ירווך, המלקוש ומודה. השמש מחל־וני מזרח תהילך עד תכי השרש עד כי תיפי קגדלך אז׳ מפריך תאכלי,;והגצר עיור.י.פךה- מ עתה בת גיא! לא חלבי עיור בחשיבה פתחה לבנה דלתך עליך זריחה לא ינועו עיור ע1לל!ך לשאול לחם. יוסף יכלכלם, ממגד תבואת שמים ולא יודע רעב׳ כהשבע—במצרים כל הגיא ינשא! אשךי.בם, אשריכם' ה רי פרערא גם עתה בל תתקוירו אם ייוסף איננו? עיור ביו תתפארו בבל ארץ יצא קויו, יאיר הלילה, : י 1■•» -1 T■ עוד כבדרח וספיר;הדו ראשיכם גם ענני אפל מנוגה נגךיכם, עיור, רב י1םףחי,;חי עד עולם סלה! העצל והכיל♦ עצל: אמרת: נתן בל אתן אל ואין ולמה בהיון רעך נתת —?!1? כילי: הס עצל! מה תהמר, עלי ■י אך עצלות תמנעך מהייות כילי — אשרי יתגבר אשר תיסרנו יד, ומתורתך תלמדנו. תהליס 5״ד י" von Moses Bogel in Tysmcnitz. מגזעו! אל. שוב! מרום שמיס מעל שרי מתניו! עוזו