Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 46

46 שם צדקה ראיתיך טיגון בל גובלת על עץ חיי איש, כארז גבורתו; אךלשוא מוקשי הטוב שם פרשו מכשלת! אך לשוא עמל נתקת מורשי לבתו. אוהב יקר מאח,'מכל יקרי ללבבי, נפש חשקי אתה חלית רוחי ורהבי כאל ראיתיך עולה מעמק ניראות; בעבותות אהבה ללבך העמל משכת תחת עמס הפגע מתעודד הלכת הבדלת טוב מרע — ותשחק לתלאות. כי לא השיג הון יקר מראה עינים לא שכיות חמדה כספת נעימות הבל, אחרי אמת אכן פשטת ירים בגללה מתקו מדורות לך ופגעי תבל. קנאת נבר בלבך אמנם לה נדבה לה קודש קדשים את אהבתך הללת, תאות נפשך כלהב אך אליה תאבה, למענה חמודי נעורים שחת לא חמלת. ילדי הימים אם מעל בך מעלו להדיחך מבמתך ברוגז ואיבה; אמיץ ביראת ה' רגליך לא כשלו נאזר כח עלומים עם חכמת שיבה. ימי אין חפץ תמו׳ הרעה נשכחה, שבחו נוגשי לבך וחש כתו ברחה, כצהרים יאיר לך היום, ישעך ישמיע< אשרך יפריח לך כשושן בערוגה ימי העוני ספו ומרורת התוגה — צדקתך אך נשארה כשמש ברקיע.