Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 35

35 מהתנאים ז״ל אשי עשו תיקונים וסיגים לתורה < הכל לפי הזמן והמקום—ועתה הרבנים בארץ פולין רק אל שכייתס עיניהם. לצבוך כחול כסף, ולא יעשו מאומה לכרם ה' צבאות, את הנחלות לא יחזקו, ולנשברות לאיחבושו, רועים, והצאן ירעו אותם, ואם ידרשו ברבים פעם אחת בשנה, לא ילמדו העם דרך ארץ, ולא ידרשו לעדתם מחובת האדם באשר הוא אדם ומדיני להיטיב עם כל איש, ואב לבנים להודיע מה אלד,ים דורש מאתם. רק ׳פלפלו לפני העם המשתומם באיזה דין זר, יעקמו הכתובים בבאור רחוק וחורה האמתיית מרחוק תעמד־. ישכחו דברי בעל חו״ה בהקדמתו: עד שאתה דורש בדבדים.שאיןבהם חפץ לשומעם,דרוש בחובת הלבבות. ומה גורל בני ישראלבארצינו, פרועים הם, כל מקום אשר ישכון ענן הסכלות, שם ישכנו בני ישראל, ויהי העם באין חמלה, נגד דש בביתו אין כל. לכן על כל איש אשר ׳בוחר לראש עדת ישורון, לסולל המסילה, לסקל כרם ה׳ צבאות מאבני מכשול, בכה הממשלה הניתן לו מהמלכות יר״ה הטובה לכל, ולאמונה גברה בארץ, לחזק ידי עושי טוב—הנני אומר לא על כל איש התעודה להיות אור מאיר לכל יושבי תבל; רב לי אם אעזור עיר אחת אל הטוב והמועיל. ואצילם לבל יטבעו ביון מצולת הפתיות ביסדנו בית הלימוד ללמוד השפה עבריה עם דקדוקיה, גם לשון עם הארץ, ועשינו בית ארוכת חולים לרפאות הול׳ הגוף, והוא בנוי לתלפיות, אשר הארון השר תפארת ישראל באראן פאן ראטהש׳לר מווין הבירה אשר על נדיבות •קום ומטיב לכל אדם, שלח לנו העושים במלאכה הזאת מנה אפים, למען נוכל להפק זממינו לטוב והיה העם בריאים בגוף ונפש, לא נשקוט ולא ננוח עד אשר יהיה אור במושבינו. ואף אם רבים המה הקמים עלי* ואשר יריבו על מעשינו, יאמרו כי דבר ריק הוא לבנות בית חולים, וללא יועיל להקים בית ספר למדעות, כי האנשים ההם לא ראוי המעשים הנעשים בתבל, מוסר ׳נאצו, כל איש מחזיק צרור כספו יחמול עליו, בחיקו ישאנו, והיה לו לבן, ובן האהובה הבינה