Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 34

מאויך, להראות לך ני •קר אף נעים אתה לי, נעתית׳ לך ׳?1היות מהפרטים על פי נבל המליצה. אולי ימצא פדי עטי חן בעיני החנם שטערן אשר עומל נעת להחזיק שפתינו הקדושה, יהי פעלו ברוך לספחס לספה י אז אנחם על עצבוני, על מעשה ירי אשד עשיתי זה נמה לבהלה, ני היה לאבדן ונשחתו, לשוא החתים חלתים ני בנים אין ליולדת, אילי אבנה משירי זה להועיל לבני גילי ולהשאיר ברנה אחרי להזנר לשם ולתפארת. ני לא ידעת• את יומי, נמה לי ימים ולילות, וחדשים מנו לי אם עוד ארבה נחול ימים ואם יקראני יוצרי. לנן בל נעזוב העת היקרה נעשה לנו שם ולמנות ימינו נדע, אם ייטיבו דברי בעיני קורא משניל ׳ אז אם יחנני אלהים להשאירני בחיים ארים ידי שנית׳ אולי אצלח להמנות בין המחזיקים לשונינו הקדושה, והיה זה שנרי אםללשונינו אגביר—רק זאת אבקש מסך לבקר דברי באמת ובתמים, ני יראתי חמת המקנאים על נל מעשה טוב, ויקטינו פועל אדם על נקלה, מרוע לב — עבודת חקי אשר ינתרני נל היום, יפדעני לשים עין בחינתי עליו, ני העת טפחות נתנה לי מיום נבחרתי למנהיג עדתינו, הנני עובד להעביר נלשרש פורה רוש ולענה, אשר נשרשבהקהל למורת רוח נלמשניל, אנני ושני דעי משנילים עמלים בזה, זאת מגמתינו ונל חפצינו, להרים קרן העדה בעטרת המרע, ויושר מידות, ונמוסות המרינה, למען לא נהיה לשמצה בעיני העמים—לפנים בישראל זה מחובת ומעשי הרב היו להסיר נל מנהג רע אשר אחזו בו הבוערים בעם, ושטי נזב ■ באשר הוא ישן נושן, והניחום הרבנים העצלים אשר בהפקר׳ של עולם גיחה להם, וקראו רק שלום להם ואל אשר נתן אל פיהם; אולם החנטים האמיתיס ז״ל נהרמב״ם אב״ערר״ק רלב״ג רשב״ם חרשב״א הבדרשי, יבינו בחיי ר' יוסף אלבו, ר' יצחק ערעמא אברנאל׳ נוזרי, ישר מקנח. ושאר גדולים חקרי לב, המה הרימו כשופר קולם, אל אדם לא ננו והגידו לעמם פשעם, ולבית ישראל חטאתם, קראו מלחמה לנל מנהג משחת י אשר אין יסודתו בקודש, למדו זאת