Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 31

31 לנו משירך, איך אשיר אם קול ננורי נדמה ונאלם. לפנים בעודני נער בעוצם נחי, עטיני מלאו חלב, ושקו׳ עצמי׳ ובעורקי דם הרתיח, כקדוח אש הטסים, אי סרעפי שמים דאו על כנפי רוח מליצתם. אין מעצור להם לרכוב שמים, ובגאותם שחקים עליתי, נשאתי דום . «שחק עיני עליהם שרתי, ואל ההרים אשא עיני, שמה אל יערות #*#גדולות חחת השמים ישלחו דליותיהם וילכו יונקותיהם רחפו רעיוני, עם הצפרים אשר נעו על ענפיהם ומבי! עפאים קול נתנו, קול זמרתי מחלתי, על עינות מים כי הקרו מימיהם ושלחו פלגיהם בין ערוגות שושנים, על יבל׳ מים עקלתון יזרמו דדך שדה וכרמל, על שבלת נהר ני ישטוף ויעבור נרותיו בשאון דכיו, עלי טי מנוחות בנחת יצלצלו על פני סלעי חלקות זכות, על רוח סערה יתחולל בזעף, יחשוף יערות, וישרש אלוני חוסן, וירקידם כמו עגל, על רוח צח הנושב אחרי כמרירי יום, על עמק יעטוף בר, על בקעה מלאה קמה ועמרים, ודנת הקוצרים, על כל גבעה גבוהה, ועל כל עץ רענן, על כל שושן, ועל כל חבצלת, רחש לבי דבר טוב. כי בימי נעורינו, בעוד לא נהו רגשות נפשינו ליופי ולנשגב, גרמינו לאיש נכלא בבית מעת גיחו מרחם, עד יגדל והיה לאיש, ופתע לפתאום יבא! שרי תרומות מלא ברכת ה׳. תחת רגליו כל פרח נחמד ונעים ראש יטף, וריח נחוח מרוח המרחף על ראש שבלת קמה מעמקים עטופים בר סביבו ינשוב לאפיו; ומעל ראשו השמים בעין התכלת כיריעות נמתחו יחזה, אז ישתומם על מחזה שדי זו יפול אפיו ארצה. ויקרא: 1 מה מאוד גדול חכם ונורא עושה גדולות אלה! מה רב יפים והדרם! לא כן אחריבואינו ביטים, ונשל נח הסבל, לאט לאט נתנהלה, אם י נסור לראות המראה הגדולה לא תבער, לא תוצת אש בקרבינו, אם ננסה כוחותינו לעוף מרום, נהיה כעוף גדול קטן האבר, אשר ) לשוא ייגע לפרוש כנפיו תחת השמים, ואך ישחקו ילעגו לנו צעירים י ממנו לימים. ועתה עוד אשאלך והורני בינה, אם אומר: הייתי הלילה לאיש מליץ ודובר צחות, בשיר אתן קולי וזמרה אשמיע,