Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 24

השמים שמחים אך שמחה הארץ׳ הים קגאות־ו ת־ועפיותהרים אךשמחות; לויתן.ישחק׳ S3.יקוםישעשע׳ בלשרץ, עשק.וגבע יתרועעו;עטוםי ברכות רקביות הברואים אחוד גילמלמךיששון! כנף רעים׳ יונה׳ תקנן.על פי האסיון׳ תרחף׳ תנוע>תבבדאבר.תטבעטבוע. השמחה את בניך, תעצור מלו־ת; הצרות חיות טרם בא המולדת תלדנה בני שממה שנואים מרוע. הנשף. Bon I» M. in Stanislau. היום גז וחנן»׳ ננרת השמים תיזתיה יודה ותהי נעלמה! ותחתיה otis הלילה׳ ומוטות כנפיה השמורות מלא רוח; הארן. מה תעצוג התמורה הלזו אה לנות רודפי הון ונוצעי 3צע; מה יקללן ליל אלה המשוכים וכנעני ארן׳ השואפים לצמר כעפר כםן>! וזה; מתריס ממרים! כי תשים 3סד רגלם מלכת עוד הלאה 3דרן ההצלמה, ולשית על אוצרותיהם נוספות. אז 3ל3 רגז ימישו מרמו3ות הגוררות, הניתה, וישימו אל זרועות השנה מפלט למו, למען ישכמו יגונם ועמלם עד אור ה3וקר׳ או למען 3מלומותיהם יספו הון על הון. — אולם, מה יהללך יורש מכמה ומופש מטתוניה! כסולת ונוקע 3עני האדמה, אשר 3עמל ידים ישיר תלמיה כל היום, ו3זעת אפויוריה וימוגניהינן יפעם נם ל3ו לקראתן. ו3נסש שמחה ינרכון׳ עתתמא; אז, עת התולדה כלה׳ 3מיק התנומה הנעימה. כגמול עלי 3רכי אתו תנות, ודומיה קדושה 3רמו3ות ההומיות שוררת, אל ננהי שחקים ישא עין חוקרת, ורוחו חוג שמיס יתהלן. — אמנה הליל ילוט 3מעטה כהה לעינינו כל פני האדמה, ושכיות חתדותיה נצעיף ערסל יתעלן»; אולם הלא תחתימי׳ ינלע לני המשכה הנסוכה על פני כל רקיע השמים׳ ומחזות יה נחזה אשר כסתו היומי אזננו לא תשמענה זמירות שוכני היער, אולם הלא תחתיתו נקשו; רנת כוכ3י רקיע. — האח! מה יקרו ומס נשג3ו הרעיוניס האלה, אשר נפרץ,רמנ כרגע אל משכיות לננו ינסרו, ומה נעמו רמשי עדן, אשר נל3נו יולדו! ה' אל עליון, שדי שגיא נח, תה הרניה מסדין את האדם, תה