Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 17

ל״ו אי) שקרא ו3 גהנא לפני רג יהודה ינכה י' ונו׳ ואל יתצך לנצח, ואמי לו ר׳י ננה (הפוך דנריך ננד אתיים). וכזה נצמח לדעתי המנהג לסיים מלות נרו יאיר אתרי פנוי השם ניאש כל אגדת, ני הגאון אזולאי יספר נשם הגדולים (ח״א אות אי סי' ט׳ו) הדגריס האלה: ויהי גליל יו״הפ פגתה נר של שעוה של הריר יתיאל (אגי הי״אש זיל) אשי שם גג״הפנ, פי כן מנהג האשכנזים להוליך ני של שעוה שתדליק פל הלילה ופל היום, וכיון שיאה שננה ניו נתיירא מאוד וגוזו׳המ נפנו י ענ״ל, ולפן נהגו לגיך את הנפת, אליו: ני יאיר נרו ולא יפנה, ני תשנו נאמת אס יפנה נרו ניום הכפויים, אין מפלט לו מפני המות נשנה ההיא - אולם אין מקורו מהמקרא ני ד נשמת אדם (משלי פ׳ נ״ז) או נר רשעים ידעך (שם נ״ד נ'.) פי אס פן הוא, מדוע לא נהנו נזה רק האשכנזים ולא הספרדיים המסיימים ,מקומו ,מנות ס׳ט? — נשונה לדנרינו הראשונים, הנה ישאל השואל לאתר! הן א» אס צדקת נדנרין, ני רשות ניד נל איש ללנוש נגדים נאשר תאוה נפשו, נפל זאת לא נופל אנתנו ירע יעק3 לפשוט ננדינו הפולניים וללנוש נגרים אשכנזיים, פי מה תעשינה הנשים השאננות נהורידן עדיין מעל ראשן, ותשימנה צניף טהור תמורתו, הלא סמי ומאום תהיינה , כי כל ראשן קרתה נלי שערות — אולם גם מקול הזה נל אתת, ומהמונו לא אענה, ני מי זה צוה לנשי יהודה לגוז נזרן מעליהן, ולהסיר מאתן פל חן ויופי נגלתן את שער ראשן, אשר לא כדת משה וישראל? — ומי הוא האיש התפס ויגידה * — הן אסרו ת פז'ל שלא תגלינה את שערות ראשן נשוק, נדתנא דני רני ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו ,פרוע הראש (נתונות ע״3 אי) ואיר ששת שער ,אש ה ערוה (נרפות כ״ד אי) וני שם הר״אש ננשים שדרכן לכסות שערן, אנל ,תולות שדרכן לילך פרועות הראש תותר לקרות כנגדן ענ״ל, ונטוש׳ע א״הע (סי, נ״א ס״א) לא תלכנה ננות ישראל פרועות הראש נשוק אתד פנויות ואחד אשת איש, ונאוי׳ת (סי׳ ע׳ה ם״נ) שער של אשה שדינה לנסות, אנל שלא תהיינה להן שערות על ראשן מאן דפר שמיה* ואדרנא מפל המקומות האלה נראה שיש להן שער נראשן רק שנצטוו לנסותו! ולדעתי הטעם הוא, ני לנושת ונס לכלימה היה נימים ההם ללפת נראש מגולה, כנראה מצווי תורתינו הקדושה לפרוע ראש אשת זנונים אשר שטתה מתחת ,עלה (,מדני ה' י״ת) ומדין התשנה, פרע ראש האשה נשוק נותן לה ארנע מאות זוז, ומעשה נאחד שפרע ראש האשה נשוק, נאה לפני ר׳ע וחיינו ליתן לה ת' זוז (נ״ק צי ע׳א) ופן הוא עוד עתה אצל העתים, ני לא תלכנה הנשים וה,תולות ,גלוי הראש, זולתי נשי הכפריים והפרוצות ,עריות חדלת העם— ושתי משנות מפורשות נגד עינינו הנותנות עדיהן, ני לא גלחו הנשים את שערותן, הלא הנה: לא תצא אשה לא נתוטי צמר ולא נחוטי פשתן ולא ,רצועות שנואשה (שנת נ״ז,אי) ופירש'׳ שקולעת נהן את שערה, ותפרש נגתרא דלמא מתר די להו טנילה של תצוה ושריא להו — וא'נ נאשת איש איירי. הנוטל צפרניו ופו' ופן הנודלת (שערה פפירש׳י) (שנה ציד ,׳) ופן הוא נטוש׳ע או״ת (סי''שיג סנ״ו) אסור לקליע האשה שערת נשנו!. ונשים ז׳ נניס היו לקמחית ונו' אמרה להם מיתי לא דאו קורות ניתי קלעי שערי (יומא מיז ני) על סי שלשה עדים האלה יקום דני, ני מעולם נשאו הנשים קוצות תלתלים עלי ראשן ,רצון חכמים, ויק ע״י איזה סינות חצונית אשר אנד זכרם מאתנו, נהיה לחוק ,ישראל, ני הגלחנה נהנשאן לאיש את שער ראשן, ואולי הטינופת אשר על ראשן הננדר ע״י הפנימיס ואגני