Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 16

16 יתן לה ענעת נחושת ויאמר לה ני זהנ הוא• ואין אנו אחראי! לרמאים• — נס הלא סייס שס הרת׳א נשם הרשנ״א שנהנו לנסות פני הנלה נצעין> לבל תדע זמה הוא מקדשה׳ א'נ איפה נסתר המנהג הראשון, ומדוע לא יקדשה «ונעו! ממולאת תרשיש? — אן ערם נתחקה על שרשי המנהג הזה, נרדפה לדעת תה שורש דגר נמצא לקדש בטבעת? הלא נמה פעמים יע3ור חצי הלילה, החתן והנלה יענו נצום נפשם, ומיודעיהם רצים מנית לנית , ערם השיגם עגעת קדושין. ולחה נל העמל הזה, הלא נקל לקדש נתעגע ההולנת נמדינה, נדין המשנה האשה נקנית גנסף (קדושין ג' אי)? אן הסגה היא זאת, ני דרן האנשים לעשות דגר תה לסימן עוג, גהחלס הקשר האמין הזה אשר גל ינתק לנצח, ני סימנא תילתא הוא נדגר חז׳ל, ולנן נחרו נעגעת, ני תחת צורתו העגולה יוגן נצחיות הנרית הקדום הזה׳ לאחר, נאשר העגעת הזאת תמימה גלי ראש וקן, נן נס המחנרת הזאת גל תנתק לעולמי עד; אולם ראשית המנהג הזה היה אצל העס אשר אנחנו יושגים גקרגו, ני ע״פ דתם לא יונל האיש לשלוח את אשתו מתנו והיתה לאיש אחר ע׳י ספר נריתות, והוא קשר של קיימא, לא נן אתנו, אשר הוא רק דברן זמניי ולא נצח״, אן אחרי אשר ננספה נפש נל איש לחיות גשלוס עם אשתו, ולגל יגרשה נל ימי חייו, לנן למדו ישראל ממעשיהם ויעשו אן- הס נמוהסלקדש געגעת—ואס כן איפה יצא נאור נועם המנהג אשר לפנינו לקדש געגעת שאין גה אגן, ני אם אגן גקרנה. גם ראשה נס זננה נגדליס איש מאחיו, ואין עוד אות לעוגה נקרגה. וזה דרן העם מני אז לעשות נל דנריו נראשית מפעליהם לסימן עוג, ולתת מורן נלגנס תפני אותות רעיס׳ אן- אס נאמת נל שורש דגר לא נמצא נמו, נתסופר ניוסיפון מאותות השתים אשר נראו נימי היות ירושלים נמצור, ואשר רפתה רוח נל ישראל על ידם ינשתה ננורתם, ולדעת ידידי החנם היקר הריר ת א עי ל נר ו ין נ״י הימה זאת נונת המשורר הקדוש גמקרא הסתום לתהליס ע״ד הין יודע נמניא לתעלה נסנן ען קרדותות, ני הנה נפי ספור הסופר הנאתן יוזזעפוס סלאוויוס נראה נרקיע השמים איזה זמן לפני חרנן הגית הקדוש נונג נוצן נתננית איש מלחמה עומד ניער עצים וחועג נו נקרדום אשר נידו (ונעין זה ספר נס יוסיפו, הענרי נפי ציד) וזה הוא דנר המשורר: שאגו צוררין נקרג מועדין שתו אותותס אותות, האויניס. הראו, ני האותות אשר נראו נענורס, אותות אתת היו, יודע, עתה נודע ני נן הוא, כמביא למערה, גשמים, בסבך עץ קידומות, ועתה פתוחיה ימי ננשיל ונו' ודסח״ח. *) ונן היה עד׳ז לחוק בישראל לקרוא פרשת התונחה גששה רפה ולפני אחד השפלים, ולדעתי נראה ני מקורו הוא מתה שמצאנו לשבועות *)אחרי הנאתי דעה ידידי הזאת, אחוה רעי א» אני בביאור המקרא הזה: נין האותות אשר עשה אלישע יש אחד נפלא מאד. והוא: ויקצג ען וישלן שמה ויצן- הנרזל (מ״נ ו' וי) ואולי.נוון לזה המשורר ואמר נתחנה לאל: יודע, אות יין החזקה, כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות, נאשר היה עת הניא אלישע הגרזן לתעלה עיי סגן ען — ותסס רק הנם הזה למשל, יען היו רעיוניו מלאים תנלי המשחית אשר •היו גידי הצוררים, נאשר אמר אחר זה, ועתה פתוחיהיחד גנשיל ונלפיתיהלומון׳ והנותר ינחר. ,