Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 18

18 ספיר הקנועים נה, הנזנרת ננר נהשנה (שנת נ׳ז אי) היא הסנה את זאת, ני לא ינצו נשוא אותה הנונדמסאה, ואתרי היותן מעולם ננססוהלהרנות תפארתן נעדי עדיים, נתרו להסיר שערן מעליהן - לנל תנרתנה להוריד עדיין. וכמה רעות ענרו עצינו ננלל האולת הזאת אשר למדו מן הרומיים אשר היה לנשיהן נסי עדות האנס עליאן (ספורים ח׳א סי' י׳ח) עטרות זהג ממולאות שוהם וישפה ונל אנן יקרה נראשיהן, וטנעות ספיר ויהלום נאזניהן— ונמעט נל הגירושין נצמתו תזה. ועוד עתה אף אס תתת צל ננפי מלך צדיק נמסה, לא מעט ירע לנו המנהג הוילי הלזה, ני מלנד אשר נמעט מחצית רנושינו היה לשלל לצניסות ורדידים אשר נראש נשותינו ולעגיליס אשר נאזניהן, ונל אשר מאתיים נסף נשקו, יריקהותהרה נקחתו לו עזרנננדו, למען עשותצניף מלונה נראשה — יצמית לנו עוד מלא תפנים עמל ונעם, נהרנותו משטמה 3ל3 העם אשר אנתנו נקרנו, אתרי אשר להם לנדס נתנה הארן, והס שלוים ושקטים נלי משנית ומפריע, וננל זאת זה3 לא ׳חמודו, ואנני נזר לא יחפוצו, ואנחנו עם עני ודל נולים וסוריס לקול עלה נדף׳ הוד והדר נצנש, וגאון ונינה נעדה?-ומי יודע נמה הקל תלנינו עול המם תעל צוארינו, ני חפן חסד הוא, לולא ראה ני תחזקנה נהנל ידינו, ונשקול נםן> נמעשי תעתועים והנלי שעשועים! היש עול נסישוטנינונאתרס: תננדהענודהעל האנשים. ניאןלהסהנסף ולהם הזהנ?— אנל אשמים אנחנו, אנחנו הרעונו לנו, מידינו היו ננו נל אלה! — ומה מאוד צדקו חנתינו זיל אשר ראו את הנולד, נאסרס לנו לנושי מנלול ונל פאר, מעת חרנ נית קדשינו! — ועתה נסיים מעין פתיחת דנרינו, ונאמר ני אחרי נל אלה יחזה נל חנם לנ, ני אין שחן איסור לאיש יהודי ללנוש נגדים נעם האין, ונל תננית נגדינו אצה הפולניים נהיה רק עיי אונם, עת נאו אנותינו אשר גורשו מספרד לאין הזאה, ני קנאו אזרחי האין נם, ויהי רי3 ומדון ניניהם, ויצוו מושלי האין להסיר המחלצות מעליהם, והלנש אותם שמצות האנריסיהנסרייס, למען תשקוט חמה העם מעליהם , ולנן עתה אחרי אשר תה׳ל הימים הראשונים נפלו, וקנאת איש נרעהו חדלה, והתרופה הזאת נהפנה למשחית, ותהי למקור מחצת ל3 ונפש, ני היינו תוענה נ עיני עם הארן, על דני נגדינו השונים מהם י מי זה איפה יתחסד נחשד חטאת נזה, לנלי החליף שמלותיו, אשר לא צוה ד ולא עלה על ל3 אחד מנוטרי נרמו? לא הנפות חלקיעקר, והנגדנחלתישראל, ורחמנא לינא נעי. ועינינו הרואות זרע יהודה הנפוצים נארצות אשננז צרפת נריטניא ותוגרמה, נולם מלונשים ננמוסי ארצות תושנותם, ושומרים נרית אנותיהס, ותורת ד' אתם. — ינלעדי הננול אשר שתנו נינינו ונין עם אחר נננדינו אלה, הוסרה גם האחוה נינינו לנדינו, ואנחנו נעשים אגודות אגודות, צי יניס מאתנו נדורשי החנמות והדומים להם, הלונשיס מלנושי האין. נננרים נ חשנו נעינינו, ננזים ונישראל לא יתחשנו, וצא צא נאמר להם, ומדוע? על ני עטה מעיל על גוו? הלא מוסר הנצים הוא? וינה אחרית אלה? נס המה אותנו ישנאו וירדסונו, ויהיו לצנינים נעינינו— ותהי מהומת העם איש נרעהו; זאת פעולת המשטמה נהחלק העם למחלקות, ווה פריה! י שמעוני, אחי ועמי, זאת עשו, שנו נשלום איש את רעהו, ורעת איש אחיו אל תחשנו נלנננם, ואל ירע נעינינם נשנות אחינס שמלתו לעורו, נאשר יישי נעיניו׳ ני אז ייטנ לנס, ותרימו ראשנארן, והייתם נרנהנעמיס, נאשר תאוה נפש אחינם הדורש שלומנם וטוננם נל הימים. לני3 ריח שנט תר׳ו. אברהם מענדל מאר׳ר*