Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 14

חנלאשר איננו ישראל, ולא חשנו ח,יה — ני נאמת חודה כל עין חודרת נאתריהם הטהורים׳ ני אה3ת אום היתה אצלם פנתיקרת הדת; אן גראותם נינלהעמים 3ימיהס סרו מדרך הטוג, למעשה ידיהם השתחוו, ונמרי האלילים הדימום לעשות נל תוענה תחת מסוה רצון אליל תוהו, ננודע מספדי ד3די הימים , לנן טמא טמא קראו לתו. וספרו מהם 3רית,שלום, ונן הוא לשוןהרמ3״ס ן״ל: "אין הולנין 3חקות העוברי כוכבים ומזלות* א3ל לא גחמות העמיס — אולם מל3ד זה הוסיף ל3אר ד3ריו 3לשונו הנעים: לא יל3ש מלגוש המיוחד להם, נלשון המקרא: ובחקותיהם לא תלנו, דנר שהוא חק להם מצד דתם. ונמו שנת3 הנ״ת שם 3שם מהרי״ק שרש פ״ח: לא נתנוון ר3ינו לאסור אלא מל3וש המיוחד להם׳ ופירשו הישראלים תמנו משום צניעות או ד׳א׳?שכיון שנתייח להם תפני גיותן ופירשו הישראלים תפני יהדותן, אז נשלונשים הישראלים אותו, נראה נתגדהילהס ונמשך אחריהם, אנל נשאינו מלנוש המיוחד להם עד״ז, אין הישראל חייב להשתנות מן העכ״ום נלל ועיקר ענ״ל, והדנריסהאלה תקע ליתד 3מקוס נאמן הרמ׳א (יו׳ד קע״ח ס״א) וזיל: ונל זה איננו אסור אלא 3ד3ר שנהנו 3ו הענ״ום לשום פריצות נו' ׳ אגל ד3ר שנהגו לתועלת נוי וכן שעושין משום ננוד או טעם אחר מותר עכ׳ל׳ ורק 3שעת הגזרה, שכונתם היא מפני הדתוהאמונה, אסור לשנות אפילו ערקתא דמסאנא (ניי פ' הגוזל 3תראי מהרי׳ק שורש פ׳ח ושיו יי׳ד סי׳ קנ״ז פיק י״ז) אם נן זנינו לדין, ני לא עלה על דעת איש מעולם, לאסור לל3וש 3 גדי הוד והדר אשר לא משרש נחש יצאו, ומי שאינו מצווה ועושה נקרא הדיוט, ני לא דייך גתה שאסרה תורה עליך, אלא שאתה אוסר עליך דגרים המותרים? ־־־ ואם משמרים הגלי שיא יצרו להם מאמר חדש: "גשגיל ד' דגריס נגאלו ישראל ממצרים, שלא שנו את שמס׳ ולא שנו את מלבושיהם ונוי' ויהי גידם לחרג נוקמת נקם גרית׳־־ הלא רק גרות דמיונם נגרא, תלגס גדאוהו, ואין זנר תתנו ננל מקום, והא לך המאמר הזה גתארו נאשר הוא על ארגעה מקימות מושגותיו: ר״ה גשם גר קפרא, גשגיל ד' ינריס יגאלו ישראל ממצרים, שלא שנו את שמס ואם לשונם׳ ולא אמרו לשון הרע׳ ולא נמצא ניניהם אחד פיון גערו ה (רנה שתות פ״א, ויקרא פלי ג, ש׳הש ס' גן נעול, ילקוט שמעוני פ' נשלח נשנוי לשון קצת) ולא לנד ני אין זנר גנל הש׳ם מאיסור הלזה, ני יש עוד נקרגו ראיות ננוחות, שגנדי ישראל מלפנים היו שווים עם תושני האדן, ואלה הן: ההוא ארמאה דהוי סליק ואניל פסחים גירושלים׳ אמר נתיג נל גן נכי לא יאנל גו ונו׳ ואנא הא קא יזנילנא משופרי שופרי נוי, בדקו נתריה ואשנחוה דאו תאה הוא (פסחים ג' גי) ואס היו נגדי ענ״וס שונים מנגדי ישראל! איך לא הנירוהו נתחילה שארמי הוא ואסור לתת לו מן הפסח, והוצרכו לבדוק אחריו אחרי הטעותו אותם ימים נגידים" — ר3 גרוקא חוזאה הוי קאי גשוקא נו', אתא האי גנרא דהוי סייס מסאני אונמא ולא רמי חוטי דתנלתא גגליתיה׳ א׳ל (אליהו) האי נר עלמא דאתי הוא נוי — מ׳ט לא ימית חוטי דאזילנא ניני ענ״וס ׳ ני היני דלא לידעו דיהודאי אנא (תענית כ״ג) ואס היה לגוש נגדים אחרים, מה הועיל לו אס לא נתן פתיל תנלתעל ציצית הננף, הלא נגדו ישמיע גחון קילו לאתר: יהודי אני! — אמר רנא שרי ליה לצורגא מרגנן למיתר עגדא דנורא אנא ולא יהיגנא אנרנא (נדרים ס״ג גי) והלא ללעג ולקלס יהיה האומר: עגדא מוראאנא! אס נסותו יגיד עליו! ני מזרע ישראל הוא?— כאלה וכאלה יש מאתרים דגים נתלמוד, אשר יתנו עדיהם ויצדקו: כי