Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 13

13 ועתה גני התעוררו התעוררו, התפתחו מוסרי כסל והיו לגני תיל, צאי והתענגי מזיו ננוד תנינה ני נעים, ומסרי תדע כי יערו לנפשכם. לת יאתר לגם עוד: גוערים * ולארצנס לא יאתר עוד: עזונה! ני לנס יקרא: יודעי נינה: וארצנם תתפאר ,.קול ארן מולדתי זה, הקורא מן האתי קדים ועד ירכתי ים, הגיע נס עדי, ואומר אללני: עת לדנר!—והנה אגן הראשה אשר תנות נאס דרך הקודם לצור מכשול, הוא הנדל אחי, יושני הארן הזאת מעס האדן, כאיש כאשה נננדיהם מכף רגל ועד ראש, הוא מקור נסתת לאטאת ולנדה לכל יהודי נאליציא. ממנו יצא כל ריג וכל נגע ניניהם ונין נעלי נרית אתרת - והוא שורש פורה ראש כל דנר שקד ומשאות שוא ומדוחים ולכן אליו משפט הנבירה להעמיק שאלה: אם נאמת נהררי קודש יסודתו, נאשר יאמינו העם, וכל הלונש תלנוש נכרי כנויי הארן חוטא ופושע הוא, ואן נזאתיניפרעונו, נהסירו מעליו הנגדים החדשים, והלנש אותו מחלצות ענריוח ככל אחיו? — ואליו מגמת פנינו נמאמר הזה, ונלכה נ חקירתנו זאת תצעד אל צעד, ונתסלות נעלה עד נואיגו אל מחו! חפצנו. ועתה נראשינה נשימה לנינו לדעת, אס יש דנר תה נתורתינו הקדושה׳ אודות נכדינו איכה יהיו? והנה אחרי החסיש לא נמצא תאומה מזהנכל ספר התורה, הן אתת ני נאה התצוה על נגדי הנהנים, אמרם תנניתס ומספרם 1 אולם נדנד מלנושי העם אין חוק ואין משפט, תלנד איסור השעטנז, ולנל ילנש ננר שתלת אשה ואשה שמלת אישי ויהי עוד להיפן, ני נראה מאיזה ספור׳ נתני קודש שהיו נגדיהס ננתוסי האדן, ני אלו היה משה .תצויין נמלנחי ענרייס, אין לא הכירוהו ננות יתרו, ואמרו עליו: איש מצרי הצילנו(שמות נ' י״ט) ואם היו׳ נגדי דוד שונים מנגדי העתים, מה הועיל לו שדתו את טעמו אצל אביש מלן גת (שיא נ״א י׳ד) ני אף אס לא הכירוהו לדוד מלן ישראל, הלא גס כל ישראל שנואי הפלשתים היו, ומי מהם הנא אליהם ונקה? ואס נשא יונה שמלת יהודה על נשרו, לתה זה שאלוהו אנשי האניה: ואי מזה עם אתה (יונה אי ח'ז הלא נ או תן יפו נארן נני דן (יהושע י״ט אי) ועיניהם חזו למדי דרני נני ישראל נלנושיהם? ותה היה ציין מרוני להגיד לאנשי חצר התלן אחשורש ני הוא יהודי (אסתר ג' די) אס כסותי העיד עליו? אין זאת ני אס לא ננדלו זרע יעקנמעמי הארצות ננגדיהס מאותה. ועתה נפן לראות אס נמצא נדנרי חז״ל וכל יודעי דת ודין אחריהם איזה איסור על זה •י הן אתת ני ישנספרא פי אחרי על ונחקות;הס לא תלכו: אין מדתי! להם לאינתלנוש ונו', ונן פסק הרתנ׳ם ז״ל להלנה (הלי ענ׳ום פי׳א) אין הולכים נחקות הענ׳ום ולא מדתין להם לא נתלנוש ולא נשיער וכיוצא נהן, שנאמר ולא תלכו נמקות הענ״וס, ונאתר ונחקותיהם לא תלכו ונו׳ ולא ילנש נתלנוש המיוחד להס ונו ־־•ואחריו העיר הרג נ״י נשלחנו הטהור (טי״ד סי' קע״ח ס׳א) ולא ילנש תלנוש המיוחד להם ־־■אולם תלנד שאין לאיסור הזה שום הצטרפות לימים האלה , אשר כל גויי הארצות מאמיני אל עליון ועונדי ד' אחד, ועיקר אזהרת התורה הקדושה היתה רק להנדיל זרע יעקנ מעמי מצרים וכנען, ננתונ: וכמעשה ארן מצרים ונו׳ וכמעשה ארן כנען וטי לא תעשי ונחקותיהס לא תלכו(ויקרא י׳ח גי) עונדי גלולי ען ואנן׳ שקצים ורמשים, ואל האמת לא הכירו, ולכן צותה לנל יחיו תשנעה העמיס כל נשמה ׳ ואחריה חכמינו זי׳ל נעלי התלמוד, לשקן ולהחרים כל עונדי האלילים, והגדילו המדורה׳ למען תהיה אינת עולם נין ישראל וניניהם,. לנל ישחיתו נס הם דרכם כמוהם, ולחנם מרקו שן עליהם חכמי העמיסנדורית האחרונים, נאתרס: כי לקחו חז״ל משפט האדם