Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 10

מהציל נפשך מפח וארב ■ אמץ מתנים מלחמה תלחם נוסה מרשע, לחמו לא תלחם. ואם עיניך למרום דלות ועוד אין מנוח, עוד אין דלות, הגדילה חסדך, ענותך תרב ״אלהים צדיק" אל תונח ותרב. ואם תמים לבך עדי הקבר עם אל צור מחסך, משביר שבר, אז נוחם תגזצא בבל פנה ועבר בל תאבד תקוה, בל האבר שבר! בי' אל תמרוד, לא תמעל מעל אך הנן לבך אל אל ממעל. תמוך אשוריך בנתיבות האושר גם אם מנע ממך הון ועושר, גם בהביטך בביתך חלי ופרץ לא תאהב זדון, לא תפרוץ פרץ. לישע הוחיל והתפלל לחסר הודה עלי פשע הודה עלי חסד, אזי עליון קרא יום, קרא ליל , יופיע נהרה תוך השנת ליל. אל תנה ידך בוקר וערב דברים אחדים בס־ הושע. הנה המעתיקים ספרי נ׳ן לח חלקו מעולם מלה חחת לשני חלקים;סוף השורה, לנתו, חלקה החמר מ/ה ולהתחיל ,חלקה החמרת מ/ה, נחשד ח,תרו עושים היום געת צר לנו המקום למלה נולה - וחף להניח הנייר חלק לח ישר ,עיניהם; ונהותר להם ,סוף השורה מקום קנו! מהניל המלה, (ללחוחותוגחות חחת, ועל הרוג ,חות חוות מהחלת המלה חש ר תנת;, והיתה להם החוה לשומרת, oustos׳,-נמו שגחרהחנם Eichhorn גמגוחו חלק יחשו!, וחם העתיק חח'נ חיש חחר מ! העתקה נ/חת לפעמים שנה;רוחה וצרף החות הנצג להרות cwstos חל המלה חש ר לפניה, וחמר לו,ק ט ו; ועל ידו נפל הטעות, נמו ישושום — מד3ר וציה. מעתה הושעדיי׳ועמן־נמריני נהן, לח חדחק עוד לחמר, ני הנ5יח חשר ר,ר חל העם יםו3 עתה הדנור להשס לחמר ועמן ונו', חמנם העיקר לדעתי: ועם נמרי;י נהן, והגי צמיד פסול הוח, ו,עיקר פי'הנתו, מן הקשים ש,ם' ה/ה נ׳ל: ני הנהן הוח נם מורה דרן חשר;יחש העם עומד וישפוט שפוט, וני היה להם רי, עד הנהן הגיחו דנר שניהם, חולם נל זה חם יחטח חים לחים ופללו הנהן, וחם;ו ירי,ו ויחלו למרוד נננדו, מי יפלל? הנה הל;שפת ע;ר יורה לפעמים מדרגה העליונה מתוחר מה, וח; נקרח 3שם caP'' •ntensioum, נמו הוח נחים חראז וירח חת החלהים מר,יס נחמיה זי,/ Er war wie ein treuer Mann (nur sein kann, in der höchsten Bedeutung des Wortes. ועיין Gesenius דף 838 שמתרנס 3/ה נמה פסוקים;חי היט;, נמו ויהי העם נמתחונניס, das Volk benahm sich, wie Leute nur tbun in dem Haus« ״׳ת נמות, .können, die ein großes Unglück bejammern ונס ,פ׳שלפינו התרגום,wüthet die Pest, wie sie nur immer wi'ithen kann