Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 94

— 94 פיטא מוסיף, pv •פרטא קדמו טונא (ר״ת ז.) רמ״א ואב״י אומר, וו"« היה תלמידו נמ״ש יבמות צ״ג וע״ש ברש״י וחוס׳ (ע*ז נ״נ) רבינא אומר 1׳ פדת אמר , וע׳ תוס׳ בם כ״ב ריש אין מעמ-דין (הוטה ד׳ י) מקדים בן עזאי לר׳ עקיבא רבו, וראה נתוס׳ שש וחוס׳ כתובות ק״ה, וב״מ ד׳ לה . — ומעני ן לענין באותו ענין כבר כתבתי במחברתי (והיא לא נדפסה) "סליל תפארת" (כנח תרי״א "אלה כללי התלמוד* לפ״ק) כלל ה״־, ואעחיקה ממנו מנים בנוגע לזה, הלא כה דברי: נפעמים מייחי הש״ם דברי האמוראים תוך הביייתא לפרש מיצי מיל׳ ע׳ ע״ז ל״ו ואמר ר״א בר אהבה מאי קרא במארה וגו׳, וכ״ה הגי׳ בעי" ב״3 ס׳: ע״ש. וע׳ חולין כ׳: חוס׳ ד״ה אנא וז״ל משמע שר׳ אשי הקפה אותה קושייא דאביי ורבא נמי אמי לשנויי הך קושיא והם קדמו הרבה לר׳ אשי (ע׳ קידושין ע״ב, כשמת רבא נולד ר׳ אשי) ועפי״ז יפה העיר בזה ש״ב הרב הגאון המפו רסס מוה׳ צבי ח י ו ת ז״ל בהגהותיו שם ב׳. בגי׳ רש״י ר׳ אשי אמר ע״ש, וע׳ חוסי שבועות ד׳: ד״ה רנא אמר דהש״ס לא היה קובע דברי רבא אחר ר׳ אשי (וע׳ נחוס׳ שם ריש דןו כ״ה י) וראה ברלב״ססי׳ י״ב דה״ג גמה דאשכתן ר״א דמקשה לרבא אןו דר״א קדים טובא נרבא כמ״ש יבמות קי״ג ע״ש, ובס׳ באר שבע הוריות ספ״ג דכ״ד. כ׳ אדבר׳ רבא האידנא דחלשא עלמא לכאורה היה נראה דל״ג רבא דאיך יקבעו דבריו אדבר׳ ר׳ פפא תלמידו? אמנם נמצא כה״ג בע״ז 3׳ : אר״פ ובמכיר בעליהם אמר רבא דייקא נמי ונו׳, וגדולת מזה מצילו ביבמות ל״א שתירק אב" על קושיה הנמ׳ אדר׳ אשי אע״ג דר׳ אשי לא ראה את אב" דנולד יום סמת רבא ואב" מת בחיי רבא כמ״ש יבמות ס״ד: וכתובות ס״ה א׳. בחומא אשת אבי׳ (ע״ש היטב, ותמיהני בי נעלם זאת מעיני ידיד נפשי ש״ב הרב הסכם החו״ב מוה׳ דוד כהן צדק ני׳ במחברתו היקרה "תוספת קדושה" צד 26 ע״ש) וע׳ גיטין ב״ט : ואמר רבא קפחינהו ר׳ ספרא אמר ר׳ אשי במאי קפחינהו ופירש"׳ דר׳ אשיא״ללרבא, ואיך יתכן זאת הלא נילד יום שממו בו? וכן קשה דאשכחן ביבמות ק״ז, שקבע ר׳ אשי דברי ר״פ קודם רבא (מ׳ בבת צ״ג. עירובי! נ״ו. ורא״ש שם) ובתוס׳ נזיר י׳ ע״א ד״ה אימא כל התירוצים שתירק בש״ס בשם רגא לא תירק רבא מעולם אלא משום דהקפה ארמא ב״ס הוזכר בש״ס בשמו, ונה״ג אשכחן ביבמות ל״ה :ועי ב״מ מ׳ וכן אמר רבה נ׳ רש״י רב גרסינן שאין זה לפון הגע' להביא דברי אמורא סיוע למשנה, ועוד רבה תלמיד ר׳ חסדא ואיך אמר ר׳ חסרא משמיה דחלמידו וע׳ ב5זוס׳ פס. ובמ״ק ט״ז אקפיד רבי וכו׳ כררבא וכו׳ ונכר הקשו איך יאמר רבי נדרבא שהיה אחריו כמה דורות , וכן מגילה כ״ס שאל רבי את ויב״ק דא״ר יוחנן ארשב״י וכו׳ הא ריב״ק היה קודם לר״י, וכן יבמות קכ״ב . א״ל ר' נהנא לשמואל ונו׳ ואמר ר״א ונו׳ ואמר רבא ונו׳ והא ר״א תלמיד שמואל הוה ואיך מביא ראיה מתלמידו ולא ראה אה רבא, ובב״ב ז׳. ר״י נשיאת א״ל ר״ל וכו׳ ור״ל שבר כדדרש רבא ופו׳ הלא רבא לא ראה את ר״ל—ובנזיר ש״ה. ר״י (בן צורי) משום בן עזאי והוא היה תלמיד ר״ע סבירו. — (ע׳ מוס׳ שם ותום' ע״ז «״ה.) והנה בשבת ל״ט : א״ר ינאי בשם רב, וב׳ במסורת הש״ס צ״ל רבי, משום דר׳ ינאי רבי׳ דרב תלמיד רני, והיך יאמר הרב הלנה בשס תלמיד * אכן נודע מש״כ בעל ב״ש בהוריות פ״ב. ד אשכחן לן בדונתא נוובא