Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 92

92 ל) ביאורך הראשון בפסחים מ״ט. ח״ס המרבה סערראו בכל מקום סוף «תריב ביתו ונו׳, ומייתס את גוזליו ותלמודו משתכח, לא יסר שעיני« הלא לנגד עינינו מסלה סלולה וקרובה אלינו ולמה לנו ללכת ארחות רחוקות עקלקלות? ומה איכפת לך ידידי לפרש הדברים כפכטם , כי אין התורה נקנית אלא כמי שמסתפק במועט ואינו מתפרנס הרבה, ואך אז שמורה כתוך מעיו אם לא יכניס מעדנים לתוכם(קרא כספרי ״משל ומליצה״ 170מ״ע אור הורה צד 44) ונקיי הרעת שבירושלים לא ישבו לסעודה עד שידעו מי ומי הקרואים המסובים עמהס לשלחן (ב״ב קי״ג) ואל יסב מ״ח בחבורת ע״ה (ברכוה מ״ג) וזה המרבה סעודתו בכל המקומות עוכר שארו ואחריתו להכרית, כי סובא וזולל יורש, מביאתו מארץ ישרש, פריו יאבד בענין רע ואשתו ובניו יגרש; בהסחברו לרשע ע״ה ומשך ידו את מושכי המון למשוך את בשרו במאכל ומשחה לא יהי לו מושך חסד בעניו ומדודו, אך בצלם יתהלך ממושך ומור« ומשך חכמה יסוף ממנו וימי חייו לא ימשכו, עדי ימוש בנפש מרה ובעמקי שאול קרואיו כלנ״ש שם: ע״ה אסור להתלוות עמו, על חייו לא חס וכו'—ומה נמרצו אמרי אחי הצעיד נגיר רב תבונות מוה׳ שלמה ווייסשאן כי׳ במליצת לכרי אז״ל שם: אף אין מנדדן על אנידתו, ר״ל אס ימות ואבר מתוך הקהל אין השמש מכריז על פטירתו »מת מצוה", שמו בחשך ימסה ואל יתאבלו לאבדה, כי הוא גם בחייו היה נבדל מקרב העדה, ישכב נרדם בירכתי קבר ולהעירו ולהקיצו אל נא יתנו בבכי קולם, ושינה לרשעים נאה להם ונאה לעולם! (בס׳ אלון בכותהארכתי,ואפ״מ) עונותיו. וכהערה לתולדותיו רמזתי צמ״ע ״׳העת״ בלה בי נו. 6 על מה שאמר ר״ל גם הוא בשה״ש רכה פ׳ אל תראוני אין הקב״ה רוצה במי שאומר דילטורייא, והבן בדכריו חגיגה ט״ז קורות ביתו של אדם מעידין בו —שאף הן לוק־ן בנגעים— אף הוא אמר ב״ר פמ״א וי״ר פט״ז פרעה בראתן לקה ששלח מדנים ונו׳, והוא שאמר שם: אסור לילך אפי׳ מאה אמה במזרחו של מצורע, ובהגהות׳ למדרש הבאתי ני טעו בעל מ״כ וידי משה לפרש רוח ׳מזרחית, ולדעתי פשוט שתפש לשון הכתוב (ד״ה כי) והצרעת זרחה במצחו, וכבר הראתי שדרך ר״ל ככ״מ לדבר ולדרוש כמליצה יפת ונעימה —) סי׳ קפ״ח: ״רחמו וכוי. נאדר יאמרו רבים כטעם המצות שהיא מדות החמלה כן להעשות, למען לא יניח רם השפוך בעליל לארץ כמים הנגרים לבלתי"’הכסות, אכן נודע שאין לחשוב «עמי המצות בהחלט כי למה אין מנסים דם שחיטת בהמה? ונפי׳ נ׳ כתוש׳, ישנים יומא ס״ז שגס כיסוי רם חיה ועוף אחד מהדברים שהשטן משיב עליהם. סי׳ ת״ו: "רמז "ים "במצוח "תקיעת "שופר "איל: "שומע "תרועה "יאחז "רעד "בהלה "אימה; "רדומים "יתעוררו "בחפלה "אנקה ״תשובה ״שלימה,— סי׳ תקע״ג: "אם "תשה "בנכרי "־תן "שכר "רבית, "אפס "שלא "יהיה "רגיל "תוך "ביתך; "תקנו "רבותיצו "שלא "ילותו "אף "ברבית. (והכוונה שכ״מ נשל״ה רס״ו ע״ש ובקנאת סופרים ש״ו והארכתי נמק״א) . ד,מדל