Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 88

88 אחר לאמר: אל הדמה כנפשך המה נהיה כמוכש, אכנכם כן סוכת כל יושגי מגל לאהבה איש את עמיתו, כלס שהים לחובה, וזאת תורת כל האדם,*) יאשר יסדו כרע כאח יתהלכו לא ירפו ולא ישחיתו; ואידך, היינו בדברים הנוגעים בין אדם למקום’"פירושה, בענעים כאלת צריכה האומה הישראלית להיות נבדלת ונפרשת משאר גויי־חלד!— זיל צ מ ו ר—צא ולמד: הלא כתוב בתורתנו "ואהבת לרעך כמוך" אף נכרי במשמע, ובכ״ז נמצאו שם הרבה מנות הנוהגות רק בנו ולאבאומות, כן עשת הל1. העניו בתשובה מזאת המהוללה פעולה עזה ונאמנה על לב הנכרי ונכנסו הדברים באונו להכניסו בברית היהודית ויתגייר באמת ובתמים.גמ3=גג״גן ועפה ישראל! אן) אם לעת כזאת בבקרן של מלכיות, הגענו בענינים המדיניים לשווי הזכיות, סרה המסכה המבדלת בין ישראל לעמים, והאמת והשלום לנו ולשכנינו יחדו ממים; אבל בנוגע לדת נפלינו אנסנו היהודים מן הגויס, ילכו איש בשם*' אלהיו ועם ישורון באמונתו יסית!— ובקונטרס ״נודר פרך׳ (נ״י) כתבתי עוד מזה על המעמיקים שאלה, לא כשאלת סבם בהגדת ״מה העדות ותסקים והמשפטים"? הקפך לעמוד בסודם ולדעת טעמיהם ולא להתעקש הוא מבקש, אך כשאלת רשע : מה העבודה הזאת? — גי עבודת הקודש עליהם כמשא כבד מעמסה וקלסה, בהפקירא ניחא להו לעקל ולהחנכל לפרוק עול התורה והמלות מעל צוארימו, ") ע- ירושלמי נדרים פ״ט ה״ג וב״ר פכ״ד ואהבת לרעך וזה ספר מולדות אדם כלל גדול בתורה , והנביא מלאכי אער: הנא אב אחר לכלנו אל אחד בראנו מדוע נבגוד איש באחיו? ובמק״א כתבתי הכוונת בזת עפ״י המשנה (סנהדרין פ״ד מ״ג) לפיכך נברא אדם יחידי מפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ושלא יהיו הצדוקים אומרים תרבה רשויות בשמים, הנה אלהיט עשה את האדם הראשון יחידי וכלנו בני אב אחד (ארה״ר) נחנו, לבל יבקשו •חשבונות רבים לאמר: כמה רשויות בי-גתי מרימם וידעו כי זה אלהיס יחיד ומיוסד והוא באחד אפס זולתו, וזו תילדת דאב להורות לדורות דרכי שלום ולא יבגוד איש בעמיתו לאמור: אני גדול ממך ושאר דוס לי, אחרי שאין לאחד מן הנולדים מעלת יתירה על השני וכל בני תבל כאחים תאומים המת (ראה רמב״ס פ״ד וס> מפרקיו ובעקדת יצחק שער כ״ב וכ״ז) ותשכיל ע; מוצא הדברים על מה יכונו דברי המדרש* (ב״ר פ״ח) שאלו המינים (ממאמיני השלוש) אח ר׳ שמלאי וכו׳ מה הוא דנתיב נעשה ארם וכו׳ מה דין דכתיב אל אלהים ה׳ וגו׳, אמר להם לשעבר אדם נברא מן האדמה מכאן ואילך בצלמנו לא אשה בלא איש ולא איש בלא אשה וכו׳ שלשתן שם אלהים הן (ע״ש ודברים רבה פ״ב וירושלמי ברכות פ׳ הרואה) ני מיום ברא ה׳ אלהים את האדם מן האדמה לא יברא חדשה להקים זרע זרוע לרוח, ודרך גבר בעלמה ובלעדי איש לא חתר אשה לעולם. אף אין יש לאחד יתרון מרעתו מבטן ומלידה.—הן ירומו! מלי והמשכילים יבינו!—