Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 86

— 86 — ע״ר) עגי5ז״ שלחו אש במקדשיה". וכן כאן סיעות ההפרכר: מי מנה טפי יעקב ואת מספר רובע ישראל. ומלח מי מנה גם מלת "אח" מושך עצמו ואסר עמו, וענינו בתשלומו: מי מנה את עפר יעקב ועי מנה חח מספר וגו׳. והזי״ו של ״ומי״ (?) לדעתי היא וי״ו המחלקת וענינו או מי מנה וגו׳. ה׳ רעי, לא אחסר אם אעמוד או אצא, ברי סע^ י למענהו, נתנו מרעה אחד—כי הרעד. אותי מעודי הוא v v הרעה בשושנים, אם לצאת אם לעמוד את היא ביניהם, והנקוד מורה — בחוב (בראשית ל"! ב׳) וילכו אחיו לרעות אח צאן אביהם,פירש" נקוד על את שלא הלכו אלא לרעות אח עצמן.— ואם אמנן חצי שכלי לשלח למערה ולירות אל נקודת האמת — לדעתי כן היא : יש מלח את שהיא יחס הפעול מגזרת נע״ו, ושרשו אות והנפוד את, משקלו פל נמו מת, ובבנו׳ אוחי אותן-.— ויש מלת אח שאיננה סי׳ הפעול זשע־דה במו עם, מגורת הנפולים ושרשו אתת ומשקלו נמו צל הן, וכבנוי אתי אתך בדגש על חסרון אוח הכפול.— והנה פעל רעה הוא עומר כמו "רועים במדבר (במדבר נ״ו ל״ג) ותרעינה באחו (כראשית מ״ח ג) למנוח נגנים (ש״ה ו׳ ג׳) ופעמים הוא יוצא כמו "הרועה אותי (בראשית מ״ח גי"ו) וכן כאן לראות את צא! עס סי' הפעול.את וא״נ הוא יוצא—אבל לפי שנקוו על את כא הכתוב לרמז שענינו ג״כ נמו עש, וא״כ לרעות הוא פ״ע, וזה שפירש"׳ שעיקר כוונתם היתה רק לרעות א״ע. ואני מוסיף עליו כנאמר ״ויכבו לאכל לחה" —(וכן פירס״י בשם המדרש j״l "ומראהו את הילד (שמות 3׳ וי ן שראתה עמו השנינה. ר״ל, שמלת את כמו עם — משום דקשה לו הכנו׳ אצל השם —) . או נאמר ע״ד הלציי, וילכו אחיו לרעות צאן אביהס, אבל לא לרעות את בור. אביהם (זה יוסף, כנאמר עליו "בכור שורו הרר לו") כי ינסך בל סביבומם ולא יהיו מרעה לצאנס (נמו שנאמר כראשית מ"! ן/* וע״ש העתיד יאמר ני מעם הלינה זו היסה סנה הגורמת לרעות אח עצמם ני למחיה לפניהם שלח ה׳ אס יוסף מצרימה שלא ימותו נרע3 (ככתוב שם מ״ה ה׳ , וע׳ פירש״י שם ל״ז י״ד ובסוטה י״א) . (ה&שך יבא)