Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 85

טפלות האלה ילכו מזהו דאבה, ובדבר פס לא ביצות הזה מאמפריקא ופיה נתבררה בחזקה ראית הסכר הנאמן לאלהיס ותורתו, ותורת אמת היתה בפיהו במופתיו ובראיותיו כי אי אפשר כל זה מבלי התחלה, והקהל, והסכמה, מאב אסר. ועתה הנה קמה לנו גס נצבה ראיה נפלאה , לחידוש העולם, וחכם עדין« מנביא, ודבר ה׳ וסודו ליראיו להשכיל ולדעת את אשר ימצא אחריו בזמן כביר ארצות רבות ולאומים גדולים. גם בם ידעו ויבינו וישכילו כי יד ד׳ עשתה בששת ימים את השמים ואת האח וינח ביום השביעי. (המשך יבא אי״ה) נחמן יצחק פישמאן- תפאו־ת יינזראל Von M. Ehrentheii בכל דור ודוד ני‘ מדינה ומדינה, אספסף רב אראה המון רנות־ם; כיום כלילה בכל נוף עבר ופנה, יהפרו באדמה בזעת אפים— לקבר מלפניהם—כל בני עבר, דירי רלדיר! ר.*ד»יי! ד די«• לאמי תבל כלס יכרו קב־, העיזו יהדו כל שוכני חלד, כלכם האספו נא שב וילד, תפארת ישראל גדולה ורפה מקצה לקצה—כ־ו בארץ: לא יכיל אותה נכר האדמה!;Von J. l. Glück דקדוקי סופרים אכופף ידי ואשית על עפר מעלי, ואת מספר רובע ישראל, אטע אהלי. המבורר וכן הנביא בעוז אם פירסו עליו, מפליו לפעמים הדמיון מעל כניו, ומציג המלה אבר על לכונו, להשוקחו ני רנה היא, ערמה מבלי לבוש כיוס הולדה , כמו ״ויקרא אריה!" (יפעיה נ״א ח) ודומיהן 1— והנה בלעם הגבר בחום העין כאבר החלה רוח ה׳ לפעמו במסכה ישראל, כם אל המדבר פניו, אחור וקדם, וירא במחזה הנורא אשר חזה ימקי "והיה זרעך כעפר הארץ" (בראשית נ״ח ה׳) ובאוח נפשו ,לשיר שידחו שפח הדמיון אסר ראה מלפנים— וענה "מי מנה עפר יעקב" *(במדבר ב״ג י) כנוי לזרע יעקב אשר היא כעפר, ואמר מי מנה, כלומר, מי יוכל למנוח, והיא עבר במקום בימני, (ע׳ וש״י בראשיח נ״ט ג,) ומספר אח רובע ישראל. ע״ז כ׳ הנאור שם שהיא מקור בפלס שם—ולד״ק ענינו, ומי־פפר להסות אל מי מנה ונא דגש ח׳ הנח: ע׳ חל״ע ח״ה מ״ב פ״ג .§ שמ״ה— ולרעת׳, לא היא זה ולא תמורת המקור כ״א שם המקרה , נפ״ע, הנראה לעינים, והוא מאמר מהיפך, כמו "ותשם בפוך עיניה (מלכים ט׳ ל׳) ענינו, פוך נעימה, וכמו "שלחו באש מקדשיה" (סהליש