Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 52

— 52 — .ל,סלע 5לב נ?דם" Vou 91. Po,nmcnt. בלב ים זועף רחב ידים, סלע יוצק צור חלמיש, יהדפוהו סביר גלי המים. והכן יעמוד ממקומו לא ימיש. הכן יעמוד אמיץ וחזקי• ותהומות חים נרתחו בטעיה, ים — ים שגי ללדת הרה, 1. ונתבונן בדממה זרוע הנגלתה׳ וסערות סופתה לו קלסה? סהויב והימלך ככף הקלע. ■ומדוע לא את זה הסלע? התדע מי הגלים המה?— והגלים המה קנאה ומשטמה. רבות צררוני הדחתי 'שאולה בטחתי לא אמעד לא אפולה. שאון לאומים, רבים עטים; כסלע זה—בלבב ימים ויז נצחם לשמי רמים, וסלע לא'יעתק נצב עולמים י• ויז נצחם כמראה הבזק, ה ונעמוד ככה מחרישים טשתאיו מדוע הסלע אמיץ פלאים, רוחות איתן נשערו מימהקים. יפרקו סלעים והדים חזקים. התדע מי הוא זה הסלע v הסלע ישראל נכון לצלע, רבות צררוני י יאמר יעזראל׳ ואנכי באמונתי בשפתי ובאל, משברים וגלים עכרו אותי! אנכי אחור לא נסוגותי, והגלים יתגלגלו יהמו י חמר ו. כאיש ומים בסאון יסערו, וו דברי מרדכי. וויען, תשרי תרל״ד, עלזו בחג הסכות הזה, ל&״ק. ידידי היקר זה זמן כניר סלן) ענר, ולא כחנתי לך qh חצי דני, מקוצר רות ומעוצר דעה ויגון, דאגות שונות וטרדות הזמן לא נתנוני לתפוש עט ם וסר ותעמודנה על ימיני לשמני, נימים האלח אגדו עשתנותי כי תלאות רנות מצאוני, עיזנתי את קריה מולדתי לרחמרר נעיר ומדינה אחרת יצאתי מדירת ק נ ע לדירת ארעי — אהה יד ה'ני שלומם, חמת שדי לראשי שסוכם. ונסשי משלום זנוחה, כי לא נאתי אל המנוסה. עד שנא עמה זמן שמחתנו, ימי חג הסוכות קרנוויאתיו, הן המה העלו ארוכת ותרופה, לרוסי הנמוכה והעטופה, ויהפכו לנוקר תעופה, ואומד לנפשי: מה תהמי ותשתוסס׳? הרפי, ודעי כי לא תמרגעה הזמנית תכלית סעודת היות תאדם נאק, תנת התנל הלזו עם כל מסמדי עין, מהנל הס יחד כאפס וכאין ומי חכם הוא ישכיל יתגונן. כי אך כאורח נצל דירת ארעי פה יתלונן, עוד מעט ילך ישונ לניס עולמו שס עושנו יכונן, ולמה זה על קשה־יומו מר יתאונן? — הלא זאת חורת המצוה: