Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 51

— 51 — 6 הן הודעתי נאמנה■, בי לא דברת נכונה עתה קחה נא כרכתי. צלח ורכב בקגינך, אכול לחמך וישתה ייניך. כאות נפשך וכאות׳, גם לקטצים עשיתיה, מבוא בשוא כלתיה, כי כן ילמדו הילדים: בית כף למד על יעלון, אם הקדלת יחדלון׳ ובקטץ גדול נקודים *) ד,ד לבבי! Von Mimisch Landan (Aus meiueu ״Leier der Waise") עיניו נמקו.בהוריהן התגלגלו, בלבו *שער בעצמותיו רצח! «עלם מתבודד‘ שאלתי בהלהלח שלמה תתנה׳ בחשכת היער? «׳תיו ם אנכי" הביע ביללה «נסתמו עיני השמש והסהר“'■ "אבי מת, הועם אור יקרות "בחורי עפעפיו, משרכת תולעת "לכן אתבורד במחשכי יערות, 'ואתחבא מראות שמיש מוסעת »וככה אתנה, גלמוד בהרים׳ "אגעל בתבל, פה אחמוד ישבת «שכיות חמדה׳ בעיני בקברים וקרני חרס ה רשפי צלמות״! הכרתי קולו, זכרתי אבי, תפשתי העלם ולא היה— ככה הרעים "ההד בלבבי; ובמר נפשי ככה אהמיה י- במנות היום, אעזוב הקרת, ולשאף רוח, אתהלך ביער — אתלונן בין עצים, רבי־תפארת עליהם ממעל, יתנוסס הסהר — - ובפרוש הליל, שלמה שחרחורה׳ אברח משאיון־-ואתחבא במשאץ, אתרועע לתולדה עלמה טפוארה, ונין שדיה׳ אבחר לי טעון —! נעימה המחזה, בארץ הפלאות׳ צפרים יצפצפו, מבין עפאים — ולרוח צח, יפוח מגבעות כמתפללים, העצים, נדים ונעים ובבואי היום, ליער שמה, עלם חזיתי. בין הכבאים עינו כברכה מתיפח בדממה יהמה׳ יהגה אך נכאים! שושני לחייו, כסרח נבלו, ועננה שכנה׳ עלי מצח *) נש'י א״י "יע׳יג אהח גזי! ג׳"'■ גאנל" נקייז נהפשק מא«ר׳ והפש־ו גאמרו כ- צ׳ל בפיא, וגם לא יח־ן פס זה יק באנל «ל מוש. ו־נל זה מ־סס זה כסבמ׳.