Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 44

־ 44 " אלד,ים א1ךזך אזטמע: בעת בשאון קול עזם העננים ירעימו הברקים ירבו — החזיזים יהימו׳ בקול רננת סיט ועגור שם מבין העסאים׳ בשיח עוללים ויונקים כמו באנקת חלכאים׳ בזמרת העליזים פורטים על פי הנבל׳ וביללת קשי יומם עוטים בגדי אנל׳ בנעם קול האוהב יתחנן לדעיתי׳ ובאנחות לב נכאב יבקש צרי למכתו*— אלוקים 1יך בל מעיד: בעת כבקר לא עבות ימי חיי יקיפו- ועל ראשי השחקים טל חסדך ירעיפו׳ בעתות הצדה אם על ארחי מחשכים. ורגלי תבשלנה על מעגלות חלקלקים. אם סערות העמל יניעוני בכברה- ועלי תעבור חמתך וגם אפך בי חרה- אם לבי'יתחמץ ורוחי בי תשוח, בך שמתי מבטחי. ואז לי ינוח. אלך,ים עטך אנכי: בעוד באור פני החיים אתהלך לפניך׳ ומגן עזרך לי ישים לאורה החשכה עטך תמיד אהיה עת יכרו לי קבר. ונפשי ממד,ך גופי תרים האבר בבת עיני תמגר בעפר האדמות. ולנפשי יפתח שער בית הנשמות; דודי ישלח לי ידו שם מבין החור; בצל שרי אתלונן. שם יקרא לי דרור.— משה הילד (עי׳ ש״ל פ״א.) יגוז נ. הבן יקיר משח רך וטוב יפדדעעים. בת מלך מצרים משתהו מן המים, בחיקה נשאתהו ותאהבהו מאד כאמו; גם פרעה אביה אהבו ושעשעו עטו. ויחי היום כשבת המלך על כס כבודו. על ברכיו הילד וסביב לו אנשי סודו. דו<ר ומיידית ץד ה.