Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 40

40 כדברי הרמנמ״ן כי אין הפק שלא נפל במאמרי השי׳ימ השנוי על הקרי ותהזדמן נאשר יתכן להיות במדבר אנושי לפי שהסכמה העליונה לא מעשה דבר מבלי מועלה והכליה, לכן ודאי הוא וכדאי להעיר נפש המקובל והמשכיל על ענין אשר ידרשו באיות מדרכי הדרוש המקובלת באומה. אולם מהפד קרי וכתיב כאלת נער קנון יכהבם בי מענו הס אשר מתם דין נובע. ואויל המבקר משוגע איש הרוס האומר כי כאשר בתורת משה כל קרי וכתיב סהר ויסיר יורו הלכות לנו ככה רומזים גס כן בכל הנ״ך לפנינים נכבדים, אס כן אתה מוריד כבוד מורת משה שיש בה רק ע " ד קרי וכתיב ותגדיל עליה יקר ערך ה' ירמיהו על אחת אפיס, כי כמענו כפלים מהפר קרי וכתיב שב , ומה גס לא ידעתי לבאר למשל הקו״כ בדניאל אשר מהפרס הרבה יסר מ אד ממספר ה קו" כ גסומשי תורה, ומי פתי יאמר כי חשף ח׳ זרוע קדשו גלה ספוניו רב יומר בדניאל שהוא מן הכתובים מאסר גלה בתורתו השלמה והקדושה* סין זאת כ״א תואנה מבקש המעקס ומסלף דברי יושר לעות דרכו בדינו ונינו, ולא יפה משה "יפה" בכל שיפתו ומכל עמל נפשו בכתבו מכתבו אלי בז עת אסים, אין יתרון לו לאיש שפתים, והיוצר עין יאיר עיניס . י “צ׳יה׳יל פל״ו) והרמנ״ן כ' נש' המצות שלש שני שכל הלכות הנלמדות מדברי נביאים כלס הלכה למשה מתיני דהא אין נביא רשאי לחדש דנל מעתה, והוא ע״ד אמרם תוכה כ״ח רלכעא וקרא אתמכתא. ומלשון הגמ׳ כריתות ה׳ הוכיח "שהג״ש מתיני לכן אין ליוגה מעצמו אא״כ קבלה, ע׳ לש׳י כינוין מ׳א ופתחים תיו ירושלמי שם פ״ז וק״ח שיש נ,. ונשו״ת מג"! ח״ג ת" חלמ״ג ואות יאיר קצ״ב ובני יונה דמ״ח ופתח דברי דורש לציון האריכו ■הקרי והכתיב הלל" מ כמשמעו וכל תמלאו ת והחתמת היו בכוונם מיוחדת מן הקניה — ונדרז״ל ברכות ח' שנס משנה וגמלא נחנו למשה, עירובי! ניד: כיצד תיל משנה (תולה שבע״ם) משה למד ובו' (ע׳ לש״י ותותפות שם פ״א : ושו״ת חוע השני תנ״גז מו״ק ה גמרא גמיל׳ לה מתינ-י (ע׳ מנילה ׳"ט) ובירושלמי פאה פ״ב חגיגה פ״א כמה הלכות נאמרו למשה בשיני וכלן משוקעות במשנה, שם ונו׳״ר פכ״ב ומדרש קהלת וש״ל ל״פמיו נשעה שנגלה הקנ״ה בשיני אמרה למשה על התדר מקרא ומשנה תלמוד ואגדה אפילו מה שתלמיד וותיק עתיד להורות כבל היה וניתן הל"מ (י״מ שנמשלו לו מדות הנדרשות מ״ד בלל ואשל החכמים לומדים הפרטים המקתעפים מהן להבין תחום מתון המפורש, ועי היטג במדבר רבה פי״ג פי״ד) והנה נכ״מ שנאמר בשילוש הלו! 'מ (שבת כ״ח ע׳'ע ק״ח עירובי; י׳ ..(ע' הגהות ש״ב הגאון מוהלצ׳ח ז'צ קוטה ח׳) צ״ז («' תוקפות שם דיה קשר) חג:גה גי: מועד קט! ג׳: פתחים ק"■ מנילה י׳ט ונזיר, נ״ו: «'1 ליו: מכותי״א. חולין מ׳ב מיג מנחות ל’ב ליה פ״ט: ועי נדה מיה.) לא יתכן בהם מחלוקת, ולבן ב א מ ח אמרו (ע׳ שילש"’ תוכה ל״ח) כל באמת הלכס היא (שבת צי׳ב, וש״נ) שאין ב, לדבר המוטל נקפק שחולקים ופליגיס (הארכתי נמ״ע המלין שיא) אכן לאה בתי שוי ת המצרןו תימן קצות באיזה מקומות שהעלו על לשונם הלבה למ״מ ולאו נדוקא אתמר אלא הכוונה על קבלה קדומה מלנותס או תקנות חכמים. ושייך בהן פלוגתא במ״ש התוקפות יבמות ע״ז דיה הלכת ונרא״ש נדת ח' מקוואות נשם חר״י, וכ״ב בתפארת ישראל לפי' המשניות יומא פ״ב נמים פתחים קייב זוגות הלמ״מ וזהו לק למאן דקפיד ועי תיעב בהקדמת הרמנ״ם לקי זרעים באורך. — וע״ע קי בקורת התלמוד ע' אם למקרא ולמקולת ומו/ הזמן שעל י״ג אס למקורה הפי׳ וההלכה במצות תולה שנעל פת, ובהצורה להמגיד שנה ז' נ״ו 30 מאמר ״קרי וכתיב", ובהוספות להמנשר שיא נ״ו 21—17 מאמר "מקרא קודש" לידידי הרב ובו' מותיר ס״י פאללאק נ״י, ובמבוא לת׳ב ולמכילתא ^a^taimm1m₪m₪₪m₪₪₪a₪₪a^m ז ץ ־