Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 29

5) ישיבת ברכים (תול*ג) & יכנס אדס ל נ ו ר ם י (כ״ה נירפת ד,עדון.) ואני גוי5 ל נ ן ו ז ן) דלמא »< ספיד* בזנוניה (פינת ט!; וראך. סד, ׳*נחבר,׳ בזזופסד. ליטניי r־V. 20 r)? ר ך גדול העיר וויען ויבים בני תענוגיה; אך הבערזע הגדילה' הכיח ועצומים הרוגיה . — ») מי שאשתו מושלת עליו חייו אינם חיים. י אם האשה היא הנושאת ונותנת ומשרגסת את הבעל׳ בברותו תתן רוש להטו יהשך לפרודת לענה ורעל. הלא כה אדם הראשון לשנות חייו בא סוף וקץ. באשר חוה אשתו, היא הביאה לו לאכול פן העץ. ז) האשה אשר נתתי עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל׳ אכלתי ואוכל עוד גרבהבראשית. וע׳ ״משל ומליצה״ 84). האדם אמר r אמנם אכלתי מעץ הדעת, בשגם צויתי, לבלתי אכול אף לא לגעת גדולה חטאתי מה המות ימהר;הישר, - אבל׳ מוצא אני מר פ עו ת את הא^הו¬ לכן אוסיף עוד לאכול וארד שאולה׳ אמותה הפעם וביד. חאשה אל אפולה. — 8) כמשלים שערי אתי ־ נרא (בימנ״ט). מצה נקרא "לחם עוני", כאשר יאמר משל הקךטוני ז במקום אשר העוני יתגורר׳ שם ריב ומצה :תעורר. יסיכסן* מטהר ממורים. אשד, טמאה תעשה בתורה: ומפרה לה—והיא טהורה: כן אתר, נטמאת׳ ומהית — אחרי אשר מנית ומשרת. י :T־ 1 T •1) תנו שכר לאובד׳ מתוקה שנת העובד. נעימה שנת שוכב' למעצבה,ולמר נפש תרדמה ערבה. ויש קשהייום ונכה רוח, איננו'יכול לישון לנוח׳ נודד נבוך ברוב שרעפיו. שנתו תדר מעל עפעפיו: לכן יגיח לפיו דם ענב, להשיל תנומה על עיניו¬! ״ T - ישתה ישכר ירד ם מיין, ישכח רישו ומדודו אין 1