Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 26

»2 למד. תריבו אלי כלכם■ למה תנצי ואנכי אך שלום ואמת אבקש באהליכם השכל והאפונה לשתי ממלכות אל יחצו שמעו דבר אלהים כי פיהו המדבר אליכם: "השכל והאמונה תאומים אנכי בראתי איש את אחיו יעוורו אבל לא ידיהו את #ניחם יחד לתתם לאדם קראתי׳ כי הם אך שניהם יחד בתבל יצליחו. הוא יתן פריו בעתו׳ ויפאר כבוד הבית והיא תחלק שלל בבטחות עתירותיה ז) היא מנויה טהורה מלאה שמן זית והוא כהן הראש והעלה את נרותידד ״) הבן במקרא. דברים ניב, נ׳ -יא. לא •שיך לאחיך וגו', לנכי׳ השיך ז»׳. לולא קבלה ח1'ל *הכן שמרע״ה כיון באזהרה .1 לדבי נחון נדיל. כי מהכאה המלך הסורר סל מדינת אסל אגסיה עוד לא מלאו •דם במלאכה ועבודה, לסוס מע על כל מלאכה ופעולה יי אי צמה• האלמה המובאים מאל׳נוח אהיוח, ולחה הופע לכל הנפסה אד הצואה במקומות ממסלהו! כ׳ מבלעדי .אה, אנסי מדיניה האחרוח הקריבוה שכבר מלא אוחס הנסיון הכאה ודעה ויהיון הכשר להם במעסה מרס ומוסב או למרום ולזרוע ע״צ היו״ע, •וכלו למכיר מר• יבינום במחיר מענו ויסובב עי״ז נזק רב ליושבי ממנת חמלן הזה ולא •ונלין לסבת יחדיו. והנה בצאת ישראל ממצרים בל״ס לא למדו ממעשי הגויס, אשר ישבו ^קרנס, סוס דבר באומנות יד ובעבודה אדמה. כי רק ללבו ן במומי הסכינו במסכנות ולא סירים והין •וכלו לעמוד מיל גו״ האק הכנעני אשר באי שמה? לכן צוה המחוקק: "לא •סיד לאחיך*. ר״ל לבלה׳ הה «ליו מס (ק״נען צאלל אויפערלעגען) נ ש 7 כל דבי אסר י סך (אץ אירגעני עעוואס דאק סערצאללע יועדדען קאנן) לנכרי ח סין. והוא חוב, למען יברכך ה' בכל משלח ידך ולא •נוח שבע העוני על גורלו בארך אסר אהה באשמה, כ׳ לא נסיה הצג רגלך על במה׳ המדרגה בפנינים המדיניים ככל הגזים אסר מסביב. — (וכ״מ דימה לזה נכי׳ נסם הדי פ ז ל) והנה הרמב״ם ז׳ל הניא ״לנכרי השיך״ למ״ע דיניה, אכן נודע מש״כ הסל״ה ייסיי שאין המצוה לה לווה לגוי ניניה שא״כ לא הי׳ כס לחכמים לאסור רביה גוי, כסיעה העו׳ז •ויד סי׳ קייז ואויה סי' הקשיח עיש, וכ'כ בקנאה סופרים פרש ששי להשיב פ׳ד חוח 'איי סי׳ קעיב וראה נו׳ב המדויה חיייי סי' ס״ב וסויה מ׳ באי סי' נ״ד. ולסי״ז ליפות קושיה המזרחי על אמרם ב*מ פ״א אס כהן הלוה את עמי מכאן שישראל בחנם קודם לנכרי ניניה שאלי- גס בלא קרא ידענו שישראל קודם, הלא אןו להקדימו לא צריך קרא דהיפוק ליה מננלה כמ״ש פסחים כ׳א, ליי׳ סברא הוא להקדים נתינה דגר למכירה ונכרי, וכ״ס ישראל ונכרי, והניח נציע, ולא הירך דהחם שאני דיניי אץ אהה מצווה להחיותו אבל הנא שההלוואה לנכרי גרביה ג'כ מלוה שפיר צריך קרא שישראל בחנם קודם, דאולי יפה המזרחי ג״כ שאך מסוגיא הנ׳למוכ דהלואה לגוי גרביה מצוה דאל״ב הדרא קושיה הגמ' לדונחא ליל קיא פסיעא דיסראל נאנס קודס דמצוה היא, ע״כ הקשה דלא ליכתב קרא כלל ונילןז ק״ו מנגלה וממילא לא •דענו אס הלואה לנכרי גרביה מצוה, אבל לפיד השליה אין צורך לזה שההלואה בעצמה לנכרי אינה מ״ע ולישראל עצם ההלואה מלוה, ודמי לההס בנבלה ומסברא שישראל קודם. — והארכה׳ נכ״ז בספרי "נר ווצוה ותורה אור*(נ*׳) על חרי״ג מלוה ס׳' שיו, ה מ ו " ל. ז השכל יצליח את האדם נהזמניות ולפי שעה והאמונה נהקוח העתידות נזה מבא. ס) מיי השכל האיר האמונה האמהיח והנדל מאמונות כוזבות הן אמונות דייויו ימליניאגמן או אמונות הבלים אנערנלו-נפן.