Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 13

13 מכתב רומז בקצרה על גדרי סננון הלשון המשובח■ ועלהח־ך הישרה שיבור לד המחבר -) ’ עתרת שלום לכבוד איש חמודות התורני המופלג השלש וכר. הניעני מכתבך הנהמד והיקר ע׳י. י ... והנני ממהר להודיעך קלשט אמרי אמת כי שנית מאד בחשבך כי מנת שתיקתי זה כמה היא מפני שאני מתרעם עליך על אשר חדלת לענות לי על שאלתי לפני שנים אחדות. וגמדה שמדדת אני מודד לך. ובאמת ידיד יקר לא כן אנכי עמדי. כי לא נסיתי באלה לדקדק עם אנשי שלומי כחוט ..השערה ולשית עליהם חטאת על נקלה. וגם אם לפעמים אחד מהם לא יצא ידי חובתו נגרי. אני מעביר על ממתי ועל כל פשעים תכשר. אהבה. ואולם יקירי האמן לי בי מאז קבלתי מכתבך האחרון בחורף שנת התרכ״ג רבות פעמים היה עם לבבי להשיבך מלים ולא יכלתי. כי המון טרדות תלאות ודאגות סביב שתו עלי ומנוחת נפשי היתר. להן לשלל. ואינני שליט על עתות׳ ועל הגיוני לבי להשתמש בהם כרצוני ולהטותם אל כל אשר אחפוץ. לא כימים הראשונים הימים האלה הכה לי. ולא כאשר ידעתני מאז הנני עתה. רוחי מרחשת על משברי ים זועף יסערו להפיצני. ועמל ועוצב אין קץ יקלעוה בתוך כף הקלע. וגץ כה וכה תושיה נדחה ממני ומורשי לבבי נתקו. ואם אתגנב כרגע אל אחד הספרים ואשתעשע בחמודיו כמעט׳ עד מהרה יקום האורב היושב לי בחדר— אחד מצבא הזמן האכזר משרתו עושה רצונו — והתגולל והתנפל עלי בשצף קצף ויסתבני בחזקת היד אל אשר יהיה רוחו ללכת. ובגלל הדבר הזה גם במכתבי * העת היוצאים לאור בשפתי קדשנו אך :לעתים רחוקות יבא מאומה מפרי עטי׳ בי יגעתי ולא הונח לי. ולא לך לבדך מנעתי מכתוב כי אם לרבים וכן שלטים הנאהבים והנעימים לי, ושהדי במרומים בי חף אנכי מפשע. ומאד ידאב לבי בי הוכרחתי לטמון נתבי דברי שלום ואמת. אשר ירחש לבבי לאחי במרחק. ואה׳ בעיניהם ינעקש דרבים מפיר בזדון בדית האהוד, ובועט גם בקדשי החכמה חלילה. ובבד השבתי למשפט לקחת לי מועד לים לוח .איזה ענין לאהד מכתבי העתים ולהתנצל אגב נררא לפני כל בעלי בריתי המהנים על דכדי ואינם . *) המכתב היי,־ הלזה אשר שלדו הכותב לאדד כידדיו :r:r ־־כד בא לידי סר.ו• עזבו; הכתבים של ידידנו המניח רנ״ק ז״ל והי. נועד לדנהת י־^«,^, •עליו -מיתי בהליג ״מגיד משנן■;" נל־ון ראשון, וברב-,׳ ״המשך •בי * זיע,“.. c״'r שינית זים׳ מעט .... כ.:ענז נואשתי »הוציא יתד ה-ליונות(ע־ע נדםכו שתי הוב-־ת, מי”; .50 kr) לבן הנני נותן דב-• האנדת בין :וכבים, ותביבנ׳ נפש הקו־א »גרלד ישמעו הצעי־ים ויבשו ולא יטהרו לבוא בקהל בעלי אכופית בטרם יבינו שפתם לדבר צחות יבם־ס לדת היק אשד יבחרו דרכם על פיהו, והיו הדנ-ים האלה נר לרגלם ואוד לנתיבתם פי־. המז״ל