Kokhve Yitsḥaḳ · 1873-01-01 · 37 (1873) · p. Seite 10

-10- סיווש סטיו בלשון יוני בנין עשוי לטייל תחתיו למחסה מזרם ומשוב ולפיהו יציין החכם רמ׳ל . י. ויתרגם נאללעריא? הן אמת׳ בי וצפת בחט במ׳א תרגם המתרנס .סטיו* וזה מפני שכסו כבנין העמודים (דילענגאנג) מסודרים אלה זה אחר זה כן גם ברצפה האבנים סדורות ונערכות זו לעומת זו׳ אולם עיקר הוראת סטיו הוא כמו שיאמר בעל מוסף הערוך זיל. ה) דף ל׳ה. דנגררי לליביה. שרש גור — גרר מלשון אל תתגר בו מלחמה. וישלה ד׳ בעם ת״י ונדירייטצען—עררענען׳ע״כ♦ ובאמת לא גור ולא גרר כ׳ אס קרא הוא אשר הוראתו דייטצען וגם מלת ונוי שהנאת)לראי׳ מת״י היא הפעל(המכוון לבנין פעל) משרש גרא וכן בכל מקום המצא בתרגומים מלת גר כהודאת דייטצען עדדעגען׳ שרשה ומקורה מן גרא1 ונם מלת דנגררי במקומנו פה היא מן שרש גרא בכפל הרייש עיין הפעל׳ כי זולת זה האית יו׳ד אחד חדי׳ש הב׳ מה תהא עלה?. ו) מיא דסלקא. בזה הערך תאמר ידידי 1 .סלק תרגום של עלה" ואני בעניי לא מצאתי בכל התרגומים אשר לפני מלת סלק בהוראת עלה והתרגום של עלה הוא תמיד טיף ובהודעה ארפא לא בדרך אחר. עיין היטב ותמצא כדברי. ז) דף ל׳ט שלקות וםרגיותשהנ׳ב. לא אוכל להבין מדוע תדחק לפרש .פרגיות נעמעסטעט ששרש פרג הוא ודי של ימיר ושרש מר נמצא בשניהם כאחד". ונטית מדעת הערוך׳ אשר יאמר׳ בי פרגיות פי׳ תרנניליז קטנים בלשון ישמעאל קורין להם פאריג? הלא נודע למדי׳ כי בעל הערוך היה בקי מאד בלשון ישמעאל כאשר הראה זאת מכמה מקומות החוקר והמבקר הגדול הרב מהו׳ שיר ני׳ בתולדות רבנו נתן היקרות והנחמדות מזהב ומפז רב? לכן כדאי הוא דבנו נתן זיל לסמוך עליו נם במקום הזה. וגם אם בעיב נודה לדבריך היות הוראת מלת פרגיות׳ געמעםטעט, הלא טוב יותר לומר שהוא לפי זה הפירוש מלשון מפנק מנוער עבדו(משלי כ׳ש כ־א) תפנוקי מלבין(תרגום וזאת הברכה) ושהוחלף ושהומר נו״ן ברי־ש וקו״ף בנימ״ל. ח) דח נ׳ו טורדני דסלכא. שומר כלי המלך: .׳סור הוא שומר ודני הם כלים ובכלל זיני כלים1םכלים שונים׳ געראטהע הויזראטה"׳ ע״כ• אולם לעיד נראה יותר נכון׳ כי טורדני הוא בהפוך האותיות במקום טוזדיני והיא מלה רומית us.״..«־■״! שהוראתו אוצר ולפי זה ריש טורדני דמלכא הוא ראש אוצרות המלך כלומר ראש הממונה על אוצרות המלך וכעין זה פירש גם רש״י זיל עיין שם . ט) אמטו זוזא דידך. לדעתך׳ כי כל אטטול הנמצא בתרגום הלט ד שבסוף מקומה בראש התיבה שאחריה וכמו אממו לדבי בשים וכן מטול ובדיל“. הלא כמה מקומות בתרגומים אין להם שחר לפשל מטול דגלי קדם ד׳(תרגום תחלים א׳) או ממול דייחדר כזעיר רוגזיה(שם בי) מפול דה׳ סמיך יתי (שם ג׳ והרבה ביוצא באלה ׳ הכי נוכל לומר