Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 92

- 92 — וירם ויקל ע1ד פעמים ועוד שפתיו נעות לבקיש מאל ש^יט לחז-ק דסי־ון אדם בשנם בעזר הנהו ויענהו אל "הטיבית לדברי "אעוא חטאת אנוש ועלו אשבר" ל^ועו׳.אבשר ונחם אינחמהו. "אכן לער לב אדם רע,עד מיותו׳ "עוד יסכל לכבש את המלבה בביתר "כי גופו ונש כתו.׳הדיו £צר .והאות הניף תנצחנה הנכ-ש׳‘ "ותעבר זהרה במים מרפש" "לנטות־ו ממסית יושר יתפלצו. "לכן אח ס ואמלט ךךןי נכר׳ "שבי לירה היה ועמה ירו רב־.“ ״ועתה הה׳ שנת עם צוף מטעמיה," "חיל חלומות עמה ארצה יעיפו" "למען.יוק יישבע משד תנחומיה" מנוהלי על הי..!,:ה.׳ףעיפו'. כמעט כלה והנה מראה נח מלה וצלחית בידה בין העמרים ירדה ממלאה מר_קהת תאוה לעוים; נ£ר ואהלות קציעות כל בגדותיה דס שפתיה נע1תי אפס רגליה' ז בלאט הלכויבעית כושל ברבים. “ T T: ן ז "I ״ * * T י עיניה סגורות, ובעת פתוחות כמעט'משוטטות על פני מי מנוח־ות 4ם ששי כנפים לה בשתים שטה על הדאגות הצובאות י למולה נצבות׳ כשתים השב סביבה רוח נדבות ובשתים הכסה.עין בצעיף י עלטה. __ (ההמשך במסגרת הגע״ל)