Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 88

-־ 88 - להגיה וכצ״ל אל הג»ל דל אי״ש גר }ביד אריב״ט ובו׳ ר״ל לראיה מג»׳ הג״ל ננזיר שלא לגזול דל ר״ל ההלכה וופי האומרה אפילו דורות טוני לכן כרמם אצלו הדרים ואין מבינו. ומזה למד הרי״ן> לעשות ג״כ כזאת שלא להקפיד טל אוקימתא דש״ש׳רק על תמצית המכוון הלכה למעשה וכ״כ הרמב״ן עליו נש‘ המלחמות גפי הפיעלים ועיי נש״ות חוט השני שלי שי׳ י״ט דן> ט״ו ע״ג גס נש״ות מהרמ״ע ששיק ישי' קי״ח. ולכן אל תתמה על הרי״ף שפישק כת״ק א!> שנגמ׳ פושק כישב״ג ואיפך. עי׳ ב״י איה שי׳ עי ואזלי ג״כ תמיהת תב״י על הרי״ןז והרא״ש שם ריש שי' תיפ״ט שהביא המשנה כצורתה. וא״א להאר־ן בה בי אין מקים גם אין המבוקש בחבור זה יעויין בשפר׳ מ 1ר חיים שם *) לאו הבא מכלל עשי! פסחים שון> דף מ״א דמקשה שם כך בפשיטות ולכן נלמק למימר ר״י ה־א דס״ל דמ״ש לאמי לאו אמור. ומשמע דלכ״ע עשה הוא והכי מוכח זבחים ל״ר ע״א. ובקצת מקומות גש״ש אומי שהוא לאו מכות י״ח ע״ב, ונ״ל שר״ל אפילו למלקות מגמ' דיבמות נ״ו ע״ב וזבחים ל״ד ע״א וצ״ע דא״ב נימא דעשה הנא מכלל לאו עשה כמו מכשפה לא תחיה, ושארה וכוי לא יגרע והרי ליכא למ״ד הכי ויש לחלק דלא מקרי הבא מכלל רק בדנלמד דין חדש מדיוקא משא״ב בדאפקא רחמנא עשת בלשון לאו והפוכו נשאר ככתבו **), וקצת מקומות אומר הש״ש שהוא עשה וכ״פ הרמנ״ם פי" ג מהלכות שנהדרין ובכל מקום. ור״ל דה״ל כאלו עבר על עשה. ומ״מ לא מנה בכה״ג למ״ע במקפי רמ״ח ודלא כרמב״ן ועיי נקונטר־סי השגות על ספר מגלת אסתר בזה ועיי בש״ס גיטין ל״ח ע״ב פסחים מ״א ע״ב זבחים ל״ד ע״א חולין פ״א ע״א ורפ״ה לערכין וביבמות מ״ע ע״א בפי' רש״י ובגמל' נ״ד ע״ב נ״ה ע״א וליש ע״ב, ס״ה ע״א, וע״ג ע״ב. *) משוך דנלי הרב ב!ה יוצאה לנו התנצלות גדולה בעד חז״ל והוא שאס לפעמים הלו איזה דבר בקדמונים עם שלא היה להם קבלת ברורה על תדבר לא עשו כן אלא מפני שהדבר מנד עצמו צודק. וע״כ לא הקפיד רנה לאמל דנר בשם ל' ■ושי אף ש:א אמדת ל"׳ מעולם ועשה כן כי היכ■ דליקבלה מני' וכן תלת ר' אנתו דנר הלכה נרי יוחנן לנו מעעם זה (ירושלמי פאת פ״א היא) ובפירוש ההירו לשנוח ולומר בשם מ• שלא אמרו מפני השלום (׳נמוה הה:) תה' מאור עינים ם■" הניא נשה ירושלמי שגס בכפרי נבואה נמצאו קשורים בלחי צודקים נעצמם אבל נכתבים כפי הברה ההמון כאלו הנביאים חושבים היות מיתר לשנוה האמה משני המחלוקת. ואף ק נראה מחוך דברי הרב בעל העיקרים מיל פל״גו לענין תוארי השם ית׳ עי׳ש. וגס זה הוא חמציח דברי הרב נערך הזח. ומזה יוצא לנו שבדין יחסו סזי׳ל לפעמים איזה הקנה או גזירת או הלכת לקדמוני קדמונים מתקפדחם הגדולה על תתקנה או על הגזירה או על ה:לכה ההיא. ואכ׳מ להניא בל המקומות אשל ראינו ככה כ׳ לניס המה רק אציג הנה מקצת דוגמאות. ביבמות (ע ז) ובירושלמי שם ימסו לחג• הנביא ג׳ דבלים וודאי שלא יצא נהם כן מפי קבלה שאלי׳כ אין הכחישה ד׳ יוחנן? ונב׳ק (פג.) מונה בין תקנות ע לא נובילה נעל קרי ולפי הירושלמי בשבח פ״א אינו כן עלבה ונסוך סמים מתקנה נביאים (ירוש׳ סוכת פ׳ד ונבלי מד.) ויש שם מחלקת בזה. וכן הקנה שני ’*ע של ל*ה יסקו לתקנת נביאים (ילוש׳ ערובין פ ג ה״ע) ואין מזה רמז בבבלי ואולי סמכו נתשעיה זו על מדרשם נכתוב כי לא יהיו בקוד עמי זהי קוד תעבור (כתובות קיב : וילוש׳ קנ-דרין פ*א ה״ב) ודל שהנביאים החוזים שוא לא יהיו נקוד העח ל ובהכרח שהבינו בדברי הנביא שהוא מיחס לנביאים אח קוד הענול וע״ב נקל יכלו לשער וליחס להם תקנה נ' י״ע של ל׳ה. ועתה מדברי הלב נחניל עעם המימס׳ם לקדמוני קדמונים ודי נזה. **) ומפ׳ז אין קו' על ל׳ג איל נמנות ועל ר ש בן לקיש נזנחים מברייתא דפשחים (ניע:) להענ ל על עליה השלם וכוי דאינו אלא נעשה אף שהיא לאו הנא מכלל עשה שבזה לא נלמד דבל חדש אנא שמוציא הלאו בלשו; עשה.