Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 86

- 86 — גוי וקמוט וחכמינו רק י״ל מהוא קלותו ושבחו חל גגול כשהוא חוגר מיג לצאת למלחמה, וכענין הוד וסדר תמוה עליו שעגינו כבוד ויקר, כמו והדרה פני זקן, ונתח מהודן״ עליו שאין עגינה טי ולפשיטותו לא )כד הש״ת זה. רק השייט מקשה אפילו לדעת ד" א וק״ל. ומ״מ נראה דדיקא כשאין אנו מיכרמים להוציא מידי פשוטו מכח זרות פשוטו או מכח קושיא וחמיה , מהרי מציגו בכמה דוכתי שפירשו מז״ל הכתוג חיץ מפשוטו. כמו עין תחת עין בפי החונל [פ״ג:] וזנחת פתח לה׳ אלה־ך צאן ובקר נפתחים ע' ע״ב ושם דף צ״ג ע״ג או בדרך. רחוקה. ומזה מי נדה שפירושו נושא. נדה ט' ע״א. וכן מ״ש בפי שמיני ובנבלתם לא תגעו עיי פיש״י והוא מת״כ. והגישו אל הדלת או אל המזוזה קידושין כ״ב. ודן וספרתם לנם ממחרת השבת במנחות ת״ה. אשר יגע דישו בנזיר נייד ע״א למשא באם אינו ענין וכן כל אם אינו ענין (ועי׳ בעיכין) וכן בכל ק־ש לא תגע בפרש״י והוא גמ' יבמות דף ע״ה עי׳ זבחים דף ל״ג ע״ב וכן טובא. ומ״מ חצינו שאע״פ שהוציאוהו לקרא ממשמעותו מ״מ למדו מניה דין לפי פשטיה דמשמעו עי' תות׳ חולין סיף דף כ״ז ונדע״א ע״א וע״ע מסי נדה סוף דף מ״ב שהקשו על גמ' דחולין. מש״ש על גמ' דשם ל״ק שכבר הוכיחו שאיא לפרשו אכילה ממש ודלא כבעל ק״א שמיני שהאריך חנם ושנה לשון התות עי״ש ודו״ק. וכל הנ״ל אחרי דא״א לפרש כפשוטו הוי דרשת רז״ל פשטיה דקרא כענין מ״ש. שנקיה לקרא דאיהו דמיק ומוקי אנפשיה ועיי ערכו ועי״ש ביבמות *) טעות לפעמים נפל טעות בפי תלמידים בשמות בעלי פלוגתא והחליפו הגייתא ושמות התנאים ולא הקפידו פיסקי ההלכות על גי' המשובשת ופסקו ההלכה לפי תאמת של ההלכה לגייסא המשובשת לומר הלכה כפלוני אף כי לפי הגי׳ האמתית אין ההלכה כפלוני (עי נ״ק סוף דף צייו וספ״ז מערובין). נ״ל מפני כי תכלית הלמוד הוא המעשה וההלכה, ולכן הקשו הלכחא למשימא ולכן אף כי יש קפידא גדולה שלא להחליף ממות, שלכן הקפידו בכמה דוכתי בש״ס לומר אר״פ נשם ר״ע ואמרי לה ר״פ בשם ר״ע ואמרי לה ר״ע בשם ד׳׳פ וזה במקומות עצמו מלהזכירם ומהם בקידושין ע״ה ע״ב ב״ק פ׳ ע״ב נ״מ י״ב ע״א חולין י״ט וק״כ ע״א מנחות ל״ה ע״ב ועי״ש ל״ט ע״ב שהוכיח רב יוסף לרבא ואייל רב אמרח ולא שמואל ונב״ק צ״ו ע״ב א״ל רב אשי למר קשישא לא אמינא לך לא תחליף גברה ונמס׳ נדת דף י״ט ע״א קמ״ל מאן ת״ק ר׳ יוסי שבל האומר דבר נשם אמרו וכוי ואפילו אס נסתפקו נשנים ממי שמעום אמרו שניהם כבגמ' חולין י״ח ע״ב דאפילו ספיקי דגנרא גיס ספק משמית *) כל הדישוח שדרשו חנז״ל גיישה גמורה היה נקיא אצלם פשוטו של מקיא עי׳ ערונין (כ״ג חושי דיה פשעיה. ונכל המקומות שאמרו חכמים על דרשוהיהס שהם פשעיה דקיא כמו גכהונוה (קיאו) ובתולין (ו. קלג.) ונערכין (ח:) ונכ'מ אם נתגונן נפפועו הזה נמצא שכלם הם לפי דר:׳ המירם נשאר מקומוח ולא עלה מעולם על לג אפי מתפשטנים המאופרים לפרש פשוטו של מקרא כפשיטו של יודל. ומהיות שאין פשוטינו כפשוטם על כן ננץ מה שאמר רגא נכל ההורה כילה אין מקרא יוצא מידי פשוטו וגה פרי כי- מקירות התורה ם5ע'פ הארכתי נפנה ה,אה ותוכפחי כדעה הרמצ״ן בהשגותיו לפשר המצות שירש ג' והכלל העולה מן הראיות שהגהתי שם הוא שמדרש הכחונ׳ם על פ׳ דרכיהם ומדופיהם היה אצלם פשוטו של מקרא. (הערת המעתיק).