Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 83

ככה זמם שר צדק בשוד ישרים ישב גלד וידום וככר יחשב נ טחו בו כי יאמנו הדגלים הויז־לו למלבכם והקשיבו רב קשב עשה אשר זמם, ולא נהיה כהלך צמו ישע, כי אין להשיב דבל מלך. (המשך) .Von Michael Rordon כח התירא* רואים אנחנו מן עשט הגמרא אשר מעיה אנו היין,כי ההורה הזהירה לגנות ישראל, שלא יצאו לשוק וראשן פרוע אגל יכפו ראשן, ולא הקפידה על הכשוי יהי במה שהוא ואם גם כשתה ראשה נקלתא, והיא של שנוהנה נו פלכה ופשתכה או במטפחת — כלשון הרמנ״ם תמת שם קלתא — מן ההורה שפיר דמי, כיון שראשה מכישה, אבל איננו כעי מנהג גנות ישראל אשר נהגו לצאת ברדיד — כן לשון הרמב״ם והוא הצעיף, כי תרגום ירושלמי של צעיף רדיד — ילא גקלתא או בכל שהיא שמכקה הראש לנד, ואשה היוצאת כן בשוק יצאה מגדר הצניעות ונקראת עוברת על דת, ונעלה יוכל להוציאה בלא כתובה — (אס רוצה ואס איננו רוצה אין ביד נ״ד לכופו, רמנ״ס הלכות אשית פכ״ד) — והנה לדברי הרבנים שהורו לנו כי השער היוצא ממון לצעיף או לרדיד האשה, יקרא ג״כ פרוע יאש ואישורו דאוריתא א״כ לאו בראש תליא מלתא אלא גשר, העיקר משר מדברי דבי ל״י, והוי לתו לאמי "שלא יצאו בפרוע שער", או בגלוי שער, "ולא כדאמרי השתא" נפרועות ראש? ואם יאמרו אלינו כי דומים אנחנו אותם בקש, עינינו לה׳ כי המה מעותין עלינו את הדין, ותולים הררים בשערה, ואם הם נאים לאשור אישר עלינו מן התורה, גאמרם כי כן הוציאו אותו מן הגמרא, למען נשים לב לעמוד בפני הגזרה, עליהם להביא דאי׳ חזקת וברורה. אולם כאשר נדיק היטב נשטת הגמרא, בדעה ישרה וצלולה, ונהפוך בה, דבר כלה, תצא לנו תורה וראי׳ חזקה דמדאוריתא לאו בפריעת שער תליא מלתא. דמאמר דשנינן מדאוריתה קלתא שפיר דמי דת יהודית קלתא נמי אשור א״כ האי יוצאה וראשה פרוע דמתניתין מיירי שיוצאת גקלתא, וקא קרי לה ראשה פרועה, משום מאי? אלא לאו משוס דקלתא היתה עשויה נקבים נקבים וכעי׳ יש״י שהיא של (מלשון העשירים מביאים בקלת־ת של כשף כ״ו) ושער ראשה גלוי דרך הנקבים, וקא אמרינן דמדאוריתא גקלתא שפיר דמי ש״מ דמדאוריתא לאו בפריעת שער תליא מלתא והרמג״ם זיל אחז שם מטפחת תחת שם קלתא (הלכות אשות פכ״ד) ובא הב״ח (בא ע שמן קט״י) לפרש דבריו וז״ל קלתא פירש״י של כוי ומדברי הרמנ״ם נראה פי' קלתא מטפחת שיש בה נקבים כנקגי השל, כמו השבכה, ע״כ (ורמז נזה להשבכה המובאה במשנה שנת פ' ואלו קשרים קושרת אשת כו׳ ומוטי שבכה והנה מה דחק ליה להנ״י לפרס מטפחת דהרמ״נס שהיא נקובה, אם לא דדק היטב בלשון המשנה כמת דדקינן אנן. וגם ליה שנירא דמדאוריתא לאו בפריעת שער תליא מלתא, אלא בגלוי הראש לנד, ויהי הכקוי נמה שהוא וזמנו לדין, כי השער היוצא ממון לצעיף אשי על לאש האשה, ויורד על מצחה איננו אישור דאוריתא, אחר שכל הראש מכוקה כדת משה ורק אישורו לצאת כן בשוק מדת יהודית, ופלגא מיהא הות בידך. וכאשר השמענו זאת לאחדים מן האישיים, וטרם הראינו להם דברי הב״ח כי סומך הוא על ידנו, וכי יש לנו על מי להשען, בקשו לדחות אותנו בקש, כאשר בדו להם סברא קלושה וחלושה, כי מדאוריתא כסוי אחד שפיר דמי ודת יהודית הוא לצאת בכסוי על גני כשוי, והמשנה קוראת להיוצאת בקלתא לנד, גשם פרועה ראש, כי פרוע היא מכשזי * 6