Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 79

— 79 — שיא שוא י3ךזמ1יני.^חקרי הפלוסופים האומרים: נשסת אנוש לעד ע$1דת. ד,אךם כי ימות .ויובלי'לקבר 'עינינו רואות' ודמעות;קרו וכי א:חרי מוחו עורי יחיה הגבר עילי בליון נחזף׳ אבותינו p י? ר ו. אחת אחת היא בחיןתי, הה׳ ארזת! לא לאורך,ימים תדמע 3ת.עיני. מהרה וגם עצמותי על עפר;חת 'ואזי;ם המות לא יפריד ביגינו. שכבי.עד הבקר אחותי חמתי י עד 3וקר'התחיה ותעמדי לגורליך אם עוד אראך ינועד רוח בי;תי זאת אדע בטח כי סהר אגי אהריך. אלכסנדר' חיים שוו מזוראוונא. .««Von Mimisch Land לקראת מים התיו עיני מים. אל הלקח ««גי כ)ר ממארת,, הודי וכבודי »ממד עיני ולבבי, ה״ה האיש «שת אבי היקר שומר «גכבדי איז אשר עושר ויושר לאחדים היו בידו, איש לדיק שוב, שוב לשמים ושוב לבריות, ביתו היה פתוח לרומה, שש לעשות לדק. הנגיד המפואר כש״ת «שה ל אגדו י זל״ל, ביום כ״נ סיון תרכ׳ש בנשעו לרגל «סחרו שבולת מים, תה, באתהו וסששפהו בדמי ימיו בכפר קלאבאדנאווקא והובל לקברות ביום כ״ג סיון פ' שלח באבל כבד מאוד פה שארנאפאל. ואלה המה הגיוני ורחשי אבל בעת הובא אבי משה מת מן המים «שיתיהו, וכתבתים עלי לוח למזכרת גלח. — שעי מני סעיפי גיל, שרעפי רננה, נודו חלאה כל תענוגי חלד ותפכיקות בשר, וכל דבל אשר יגבל בששון אל תגע בי. הרחק מאדם העיר בין הררי אופל ושאיה, אשל שם לפרים מעוררי תאניה ואניה יקננו, שם בית לבת היענה, ומבין נקרות לוריהם מנים יתנו, שמה אבחרה שבת דוי כל היום שומם לתנות לשברי הגדול מים. שמח אתן לאנחות׳ העלולות בעלמות׳ כאש תולאות, וכאבי הנעכר בקרבי אשלח חפשי בתתי לו דמעות שלומים. שם אמרר בבכי על א ב י ק ר, אללי, שלא כדרך כל הארץ אבדתיוI אב יקר, הה, כמה רגשות קדושות ושחורות עמוקות מני ים יזובון «שהרים ממעין שמחה אשר יפתח לדגלי המלה הזאת, כמה זכרונות יקרות אשה אל אחותה בקרשי זהב האהבה משולבות יעלו ויעורו מירכתי לבני, לקול הקריאה המעלה הזאת, לפניה יאיר נתיב אורה, ושמחה ורשף יה ילא לרגליה מדי נשאתיה על שפתי. אכן זאת הימה לי בסוד האושר עלי אהלי, בעוד אני חי, אכן עמה, אהה עמה! שפתי תאלמנה הדבר אין נם, וכל קרני יתחלחלו מדי מפץ אחפוץ להוציאה מדל שפתי חולה, יין שני אלחלנה לבלי תת לה תולאות.