Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 78

- 78 - ויא^ה שלוחה.עשות מיצרים מהרף עדי לא מר הטות öyi?ן אותותיו ואם בן א1 בת אסרן לנו לא השארת מעשי אנושי בחבל־1 הטה תילדותיו. ה^ב עז ה״ת לבל־מסבן והלכה אם ליתומים'דלים, ’ולבל נביאי־ לב במותן $לר לרוחם ועינם בברכה תוליד דמע בלי םו;ה כי גדל הכאב. ולי א'רה! לי המר שלי מכלם ובאביב חלדי.אקלל יום גוללה׳ לאלה’מי להם מר. כי סר צלם' ואני באבדן אחותי גם חיי אכלתי. בין חיים ומות עתה רוחי מרחמת: לא אמות -'כי אחיה.’עוד בי נשמתי ולא אחיה כי כל תקוה לי אסם ומם הנד ויל אוי'!' גדלה מותי. בלעדן אחות מה לי פה וטיילי י יעלי ארץ מלאת קנאה!סמת ןדון מה ומי ישמסני בלעדן'עומסת גילי בלב מי לבי אריק אם רוחי בי,ידון בכל הטוצאות אותי לחסד אם לשבט מי יתן אל לבו לקחת חבל האושר פי יבגוד או'.יך!וה לי'לעבד מי ומי ןתערב לגילה או לאבל.?לד גלמוד בזאת ההבל הגדולה אני הגבר כתרן כראש'הר חרב אקגא במתים חפשי יורדי שאולה אקגא באיש נמשו' באפו טורף התבל הז-את בחצר מות לי נמשלה (?ל שמות חמדותיה לי אן קברים המות שורר!ידו' בכל משלה ובני אלם קלם אן צלמי פ!ןרים. הה מעי יהטיון ירעשו השעיפים קרב לכי: ים זועף. אש יוקדת