Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 48

השרים והגדולים, ואחיו חשבו לנקום נקמתם ויבקשו את נפשו להמיתו. ויאמר הבן הלא הוא הדבי אשי אמרו המושלים: עד אשר לא יצאה «לה «על לשון הגבר, חטאו וכשרונו אל הדין בחבר י). ויהי מקן ימים רבים ויבוא האויב וילחם במלך וילי לאילו. ויהי כאשר ערכו שתי המחנות מלחמה, וילנאי איש חובש קושיו בשקידה ובמהירות וידא כנשר לקראת המערכה, הוא היה הבן השנוא והנמאס ויקרא בקול גדול ויאמר: עקבותי לא נודעו ביום המלחמה מנוסים! בעפר ובדם תראה ראשי ופני מכוסים! הדבר יצא מסיו, ויך על האויב מכת חרב והרג, ייבא לקראת אביו וינשק עפר לגליו ויאמר: אוי לי כי ראית על שפלות הקומה ולא נסית כחי כיום קרב ומלחמה; הסוסים דקי הבשר לן לעדה ולאות כי טובים המת ליום קרב מסרות בריאות. שמעתי האויבים היו לאלפים ורבבה, והם היו מעט «)על, וינוסו מקול ההמולה. ויזעק הבן הנמאס זעקה גדולה ומרה: אמי התאוששו! ואל תלבשו שמלת אשה. ורוח אלהים בא עליהם וירדפו את אויביהם, וישיגום וינלחום. ויבא הבן לפני אביו, ואביו נשקו ויטמנהו.בסבו, וינשאהו מדי יום ביומו על השרים והגדולים ויעשהו משנה למלכותו. ורוח הקנאה עלה בלב האחים, וחמת למר כדמות ממת נחש, וימסכו יין תרעלה בכיסו. ויודע הדבר לאחותו ותגד לאחיה. והוא שמר את הדבר ולא טעם מאומה מן המשקה אשר נתנו לפניו להמיתו בזדון. ויאמר : אכן מי מלל כזאת, איש נבון ימות, וסבלים ישבו על כסא מלכותו! ויוגד הדבר לאביו ויקרא אל בניו ויוכיחם תוכחת מגולה, ויתן לכל אמד פלך ממלכותו להסיר שנאתם ולהעביר קנאתם. הוא הדבר אשר דברו החכמים: עשרה נזירים לבם חפן לכרוע על יריעה אחת — ושני מלכים לא ינוח לבם בכל הארן מתחת. ייוסף הבן שאת «שלו ויאמר: אם קדוש מרחם — יאכל סלי ככר לסם — מחציתו הנותרת — ליד עני ודל עוברת — אם מלכות חזקה ועזת — בשבע ארצות תשלול שלל ונזה — תתאוה תאוה שנית — לנצח עוד בשמינית. אלהי אבי היה בעזרי וסעדי וזכני לרוות במאזני ולסערי אל גנח ורדים ירדת• נטעז ידי סעדי אליו כמה בשרי אהבתיו מכל מא!די. -i. *c \ .Von Mvscs Margolis ארם לעמל יולד. מכל יגיעו בל יפיק נחת רק יגון פחד עצב ותוגה בלי חשך מוכה מאין הפוגה עדי יקראוהו שוב לשחת. מת יסכון לאדם כל עמלו אשר יעמול בארן נשיה מה בצעו נכביר פעלו נו ייגע בחלד שאיה! י) בסברה, ר״ל אס לא ידעי] על איש מה מלאנחו ומה מעשהו, אל כדיננו לנף סונה בראוסך ששלוה קימהו.