Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 35

36 אדיר וחזק כקול מדי בלכתו (עד דוד הגדל קולו על קול יללתה) שאל אוהיי #למה לק את בת אדמות בלי חשך )עקת שבל תעוללי ן מדוע המון לעותיך כלהנה לקול מנגינתי על מקומן בשלות השקע ינוחו אין פדן ואין לוחה- ילק עבולך;תר אין בכנולי להלגיעך ולהמציא לך מבליגית מחמת המציק היושב בקרבך? הה שלף אל 1 ענתה הנפש. למה זה תשאל )את עלם על שלשי כאבי תתחקה? אנכי הנצבת עמך ב)ה, המעוללת בלי הפוגות קינים הגה והי, עד היותי על אדמתי אהבתי יציל מיוצר, על בן בצדק אלהי המשפע נשפע בי עמה. ואני בלי תלונה אשא ואקבול את כל אשל נעל עלי ביד שלומי זעמו אלה. — אבל כל זה איננו עושה לי מאומה לעומת הרעיון: כי אהובי זה נפשו בחייו תמאש ולילה כיום עינו עתה נגרה על מותי בעצם אבי ערם הנצה האהבה פלחיה. הרעיון הלז: כי זה דודי וזה רעי יתעצב אל לבו לא אוכל נשוא ומכובד אפו נפשי תמש תהלוך. אבל מי הגיד לך כי אהובך ואוהבך זה כבה מר יתאבל ובכה יבכה על מותך? שאל הנותן זמירות. זה לי האות ענתה הנפש. אלו להפך היה, אלו מד׳ יצא הדבל כי עוד אחיה לפניו, ועל אהובי זה, בי אל העפר ישוב. אם לא בכיתי על מותו כל ימי מיי בבכי ואבל תמרורים? ולוח האהבה הנעוע בנפש דוד החל לפעמו, כי האהבה בת עדן הנה, נמלת שדי ממרומים נתונה לבני עליון אשר מפן בם המלך. והוא שם דברו בפיו לאמר: במה אוכל להשביח מעליך שאול גלי בעשך והותך, ענית עוערה!? אל נא תשת עלי מעאת מלאך אלהים אם ארשיעך כי מהתל אתה בי אמרה העלמה. לאי השיב דוד. חי אל, כי לא התולים עמדי! תמתון גיל נלאה עתה עובר על פני הנפש. ותען ותקרא: רוח ממרום! אם באמת ובתמים אתה חפץ לפדות אותי מיגון עולמים, ויש אמנם לאל ידך וזרועך משלה לך לעשות עמדי כעוב בעיניך. כי אלהים עמך בכל אשל אתה עושה. אם כן איפת, הושיעה אדוני! ואם לא למעני, למען אהובי פעל. אחישה נא מפלט לי מזה על שעה חדא, ואם אולי הקשיתי לשאול, אזי רק על רגעים אחדים תן לי מהלכים בץ החיים בתבל הנשמה למען אראה פני אהובי הדלים והרעים מלוב.יגון ואבל. ואנכי השתר אשתיח ממנו כאבי ויגוני, ולק מאכלו העצום והנורא נחם אנממנו ולוח לו. — ודוד השב פניו אחורנית כי לגשת רחמיו המו לו, וימח נשתל דמעת עינו. אבל אנחתו לא נשתלה. הה נפש יקרה! ענה ואמר, בישע ימין עליון אמנם לא תקצר ידי ממצוא חפצך, אפת הטרם תדעי פרי שאלתך ומנת גורלך אמרי שובך משוט בארן ומהתהלך בה. הלא אך רעה את מבקשת לך, ומה לי ולצרה זאת? למה מאתי תצא תרעה? כל הנפשות אשר עינך תחזה בזה ♦וכלו שוב אלי חלד. אבל מאד ייקר להן פדיון נפשן, כי איום ונורא לין עליון על אלה אחרי כן כאשי ישובץ תנה במעט מלים: עבוד מיי שעה אמת בארצות החיים הזמנים. יושיפו לך בשובך מדרכך שנות אלף ביגון וצער כעש ומכאובים פה במקום הגמול, כי כן ישד המלך האדון ד׳ צבאות. 3*