Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 33

33 את הגליונות «פה אל פה. וגם לשונם »שמחה על הבבון «למדי פולין הקדמונים האימים מלפנים, אם לא תאמין קום קרא 3ו, ואז תלאה כי לא הגומי עוד החצי. מה תאמל אחי הקולא למעיינים כאלה? ועוד תתפלא שנעמיס אם אקפיה כמו, כי נמצאו אז משוגעים הלנה אשל קלאום נשם: "«לימי קלן השפה הקדושה״. הוי זמן מקולקל! הוי ואנוי על מנהליך! לא אחת ולא שתים נאנחנו נאנחה השונית גופו של אדם על לשון אנותינו כי כפלה ולא תוקיף קום, נמזומי תהפוכות ופיעות שענות כאלה «שתיגים מאין הפוגות. אך זאת היתה נחמתי ממעשי ומעצנון ידי, כי קוטפי מלוח עלי שיח האלה כעוף המעופף כנודם, שפו תמון אז מן נלהות גזו לאין הנשיה, אף לא ישונון עוד לעולם. ואף אם כבל לנה המכשלה וקשה מאוד להפוך שלשי לתמים פולי לוש ולענה אשי כני עשו פלי למעלה ושילש למטה למי מנוחות ונמלי עדן. נכ״ז תקומי ושנלי כי יהפוך די שפת נלולה אל כל העמים, והחכמה כתמי תפלח, והאמת כאלז נלננון תשגה, והשלום ישתל נחציות נית אלהינו יילנישנו לוח נכון וטהול לאהבה את שלשת אלה ולדנקה נם כל הימים, האולת תתם מן האין, ושקל ומדון עוד אינם. עוד דנל בפי על אלה, אך קללה היליעה מהכיל. ואם ימייני קולא הדולות עוד אוקיפה כהנה וכהנה במועצות ודעת ואתה שלום מאתי ידידך מוקילך בלב שלם ונפש חפצה, אוהבך כנפשו, שש ומתפאל בגווניו שלך. אנ״ן צני מקולימא. תומת האהבה חמת התאוה.ד Von Alex. I. Scho». (Nach Bulver.) המלך דוד מת! ויבא בכלח אלי קבי. גוו שב לעפיו ורומו עלה אל האלהים לשבת גתודי מלאכיו היושבים יאשונה במלכות. גם כנויו הקדוש ונעים זמייות לקח אתו השמימה, ויהי שם למלך על כל בני הזמלה. ויהי היום בין יחד להקת שלפי אל שיל מנגינתם לאדון הכל אז לוח צפונית הטמונה בנפש דוד נאה ומנשבת על פני יתיי כנורו. וכהקיל ביי מימיה כן זלמו נהלי נחלי זמל ויון «גלון כנולו לפני כש יה צבאות. ויהי שידו נעלה על כל נגינות מלאכי עליון. וקול בלמה נשמע: נקנה עליו שכלך דוד עקב לוח האהבה המלמפת על כנפי זמלמך הנשגבה! ... הנה שכלי אתי, ענה דוד, המעט ממני כי פה במקום קדוש צליל כנולי אשמיע כי אבקש לי עוד? ודי מהיכל קדשו שנית איתן קולו השמיע : מה שאלתך דוד ותעש?! ודוד ענה הפעם: אם נא מצאתי מן בעיניך מלכי ואלהי אם ישך עושה חקד מנם עמדי, עשה זאת איפה לי. הנה מקום אתך אשי עלי אדמות נשם גיהנום יכנה. שמה נפשות בני תמותה, (גם אלה הישלים בלבותם, אחלי כי אין אדם צדיק באלן אשל לא יעשה נימי מיי הבלו דני לאשמה נו) עונם ישאו. הלשני נא אלהי חשדי לנקלם שם כפעם נפעם למען הקל מעליהם *) Wir erlauben uns, aus die gediegene Prosa dieses vortresslichen Aussatze» die Aufmerlsamleit unseres Lesekreises mit besonderm Fingerzeige hinzulenken. Unser geschätzter langjähriger Mitarbeiter hat hiemit eine eminente Probe seiner Gewandtheit in echtebriiischer Stylistik aus'S Löblichste niedergelegt. Stern. 3