Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 32

3L ואין ד1ר.ש ש^טח סב׳יב כ'שזערים. 18׳ באו בחורי יח«ד׳ שיוחד התיורה מברק בינתם זקךויו כדכ5י אדרה י דזם חכמי ברלין ’ניךעו לתפאר,; אספו כעמיר גורנה עלים?‘תרופה גדולים י בתהלוכת רוח באפר צדו^ה בשירים ומליצות ענדוה עטרת. הם נשאו'ךגל ימפה העבתה המה הרימו'קרן'כלילת תו7שיה נטעו קזךשיר,, שגשגו:ענםיה?נן.עדנה ישתלו נטעי ’נעמניים ארגו לה כדתר־ות.יפרח׳ נצנים עדי זרחה כשמש כמרפא כנסיה. מעתה שירתי לא תלכי עדרי'קדךךת עתר, הורם ככיודןי׳ עוד תהיי גכרת ראי סביב בניך,יסלסלוך כעפןרה כזר זותב יבתרוך שרים ומליצים קרניי הילך _על פני תבל מפיצים עתה פצחי רנה, רני עקרה אך על זה דוה לני ולא הדום בת עיני, נחזותי כי גם כימיה אשר החכמה אותה למושב לה נין החיים, נמצאים משוררים כבירים השרים נשירים על לב רע כקול ענות השירים תחת השיר נעים יצלצלו, כל רגש מליצי אין בפיהם, גופים מתים ורוח חיים אין באפם, שוכנים הוזים ככלבים אלמים, ובשפת עלגים ינאמו, כי לא יוכלו לדבר יהודית, וענ״ז יקראו בגרון והשופר ירימו קורם : כולנו "חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה!" והית כי ישאלך איש לאמ״ר: מי זה היה בעוכרי המנונה, ומי זה אשר הוריד לאדן נצחה ועולל בעפר קרנה? ואף אתה אמור לו: אלה המעריכים מכתבי עת לשנעי יה, המחקים דבריהם בעע ברזל ועופרח מאשר הרו עמל והגו און במצפוני רומס, אלה המחבלים כרמינו הסמדר בת:יחם מקום לבוערים נעם להתגדר נו, והם משחיתים כל חלקה עובה נישרון, לאשר לא יבקרו בין עוב לרע, וכל הדבר הנשלח אליהם אף כ׳ לא תואר ולא תדר לו, נבזה ולא נחשב, ימליעו על מכבש הדפוס, ולמחר הנה נקראים דבריו בקצוי ארן בין בים בין ביבשת, והמחלה הלזו תפשת צרעת ממארת סילונים ועקרבים קוצים מכאובים לחכמה המזוקקת בת השמים. ועוד תשוב תראה תועבות גדוליה מאלה. הנה בעיר לנוב התעודדו זה כארבעת שנים מחרחרי ריב ומדון, מאמרי ברשף יין ידליקם, אנשים אשר אין למו יד ושם , לא נכרו על פני חוצות, ויוציאו לאור מכתב אמד מדי חורש בחדשו והמערה אמר קלעו אליה הימה לשפוך בוז וקלון על חכם לב כהן לאל עליון שם, ויכוננו ח׳ן על יתר לירותה במו אופל, בכל גליון חרפוהו גדפוהו והתקלסו בו כעל אמד הריקים, ונשמצת וגדופים מלאו,