Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 31

31 להם ולא ידאו, טח לסם »הנין, אל פועל ד' לא יניעו ומעשה נפלאותיו לא לא ינידו, ויאצל עליהם פדותו להמיותינו כיום הזה, ונכל כתם ועוזם עסקו תיל גם שגנו ישע עד כי נצעו את זממם, וירימו את קרן השפה נכל יכלתם. ואתרי נלותת שמו לה עדנת, למורת רוח שונאי החכמה אשר עמדו כקוצים וכנהלולים על אם הדרך להפריעם »מנוחתם, והחזירו את עטרתה ליושנה, ועל ידם נתרנו קופר־ם ומליצים נקרנינו אשר נאהנתה ישגו תמיד ועדי עד מנריתה אחור לא יתוגו. לזאת נחשונ למשפט , כי אן! אם נאחז נדרך הזה, כי חכמי זמנינו הם משוררים ומליצים נעלים מהם, מוכרחים אנחנו לידע, כי כל חכמתם היא מהם, כמו כל תופשי כנור ועוגנ אשר הנם כני יונל, ולא יגונה הממציא הראשון לכלי מורה שעות אם לא ערכתו נשלש מאות קוראטען ונממש מאוס גלגלים ונכל לנע שעת ינגן ויצלצל נקולוה משונים כמנגנים רנים נעמדם יחד נתופיהם ומתוליהם ונצלצליהם, כי די לו אשר המציא המכונה הלזו, אשר נה נובל לידע ערך השעה ניום וכלילה, והיא תועלת גדולה מאוד נעלתה. כמו כן לא נוכל אנסנו להאפיל את יפעת תהלת חכמי נערלין אשר המציאו לקדר מכתג עתי נקרנ נני ישראל לחלקם ולהפיצם ניעקנ לתועלת השפה לפעם תשוקתה כחדרי משכיות הצעירים לימים. ומעתה כל המ״ע הנוכחים הנם כננש רוכג על ענק; וגם נכל חכמת ומדע בכל מלאכת מחשכת נתרנו חכמים ומשכילים אשר ירדו לשון! מכלימה אלן! פעמים יותר מהראשונים, ונכ״ז ידעו להוקיר את הקדמונים, נידעס כי הם תקלו להם תדרך הטונ, ולולא הם, כמושים נקנורים טמי עינים התהלכו. ומעתה, ד ונרי עתק, השליכו מעליכם את שקוציהם וגלוליכם, שימו יד לפה ודומו תלה• אל תרנו לדבר גבוה נגאות ונזז, שירו עמי את שיר עליזים מזמור לתודה לכנודס, ומעמקי הלב נקרא עם המשורר: עיפת ,?נבר ׳ צבי מחמדינו, צפירת תפאךה ׳ בחרפה בזיםזיח תצהיר בהדרה. מעטרת מפי’ דיור'דר בעךזגדיים לכרם יי צבאות לנחלה נתנה לעדת'},עקב;פלה לחבל *ולמנה ותהי אצלח קזעשועים'תחתי היממים. ניגרו בה/יאסכיה < פרה העמיקו. בערער עזבוה וב:לדי נכרים השפיקו כשפחה' חרופה'הסרה'מגבירה I מעלו בנח' פגרו לבת נכרי מרבדיה ימרת׳ בלגונות'נותךו7עזו'בה' ממאהביה! כוכבי <נ#ךח ע^מו,נפלה הצפירה. עלי גאון עוזח'כי;לד פלאים יננלימפלתח׳ מפני גאון רעים מקיכיל לדבר,אמת יאנה במסתרים: איך גרשוה אחיה והלאה.ןרויה בקיאו י מנה ךדיךח. דזבוה פצעוה