Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 29

ולא הביעו עמק על כי מצי העיז נחתו בם מאין העוגות, אכן דמו לד׳ והתמוללו לו, ויבנו יזו בגבורות ישע ימינו, כי קרובה ישועתם לבוא וצדקמם להגלות. ובלב »לא מקוה מכו למושיעה כי יעזרם ויכלנו ם מכל עקומיהם, עד כי באו אל הנחלה ואל המנוחה לאור באור נעימות שדי ולהתענג על ד׳ כל הימים. והיה כי תראה מחלצות קודש כאלה, הלבישם רקמה בעדי עדיים, ותתפחם אל כוכביו המצהירים כצמר צמר כעין החשמל < מחשיכים בהודם את קרני שמר החכלילים כאבני אקדח. — ועתח אדוני אמרי אשר כבדתני לבוא גס אנכי במקהלות רבבות סופריך הנכבדים המגישים לך מנחה בצדקה ומביאים כה מכרי בינתם איש איש כמתנת ידו כפי »תת שכלו אל אוצרך הנחמד המלא ברכת ד׳, קוטפים כרמי *יננשה כתימי מותם, נצר מטעי ערוגות בשמים, אורגים לכותרות מצעי אהלות ודודאים »רוקמים בשלל צבע רקמתים, להעלות על שלחנך המלא דשן עם מעדני פרמי מגדים, שראשם נמלאו אגלי טל מכמויז ומדעים וקוצותם רתיתי פלגי דעת; לזאת משבתי למשפט לדבר דברים אחדים בפני קהל ועדה , כי רוח בטני הציקתני ולא אוכל לעצור ברוחי. ועתה האזינו ישישים ושמעו עדי מדברות׳, יאם לא חדשוח ונצורות אביע, הנה זמן ועת לכל חפן תחת השמים, ואולי ימצאו בו שנים שלשה גרגרים הראויה לתת למו אוזן קשבת, והיה זה שכרי! — והנה שמעתי דבת רבים »תביב יתלחשון מתפארים בחכמתם בחזותם כי מיום ליום ישגו מיל, ומרגע לרגע יגדלו עשרת מונים, יוצרים שירים ומאמרים לאין תפורות, ולזאת שתו בשמים כימו לדבר עתק על חכמי עמינו הקודמים לנו בזמן, . ילעגו על ספרי המלין המשורר רנה״וו ז״ל ועל מכתבי המאספים הנודעים לתהלה, וכהתל באנוש יהתלו בם , יתהללו במתת שקר כי פי שנים לתם ברוחם בכל שערי המדע עליהם, ושיריהם נעלים ביתר שאת על שירי הראשונים, וית־ו מלע־בים בחכמים יקרים אשר לפני שמש ינון שמם וזכרם לא יסוף מפינו מעתה ועד עולם. ואנכי אחרי אשר כל מגמתי להלין על נבוני מדע האלה, אשים נפשי בכפי ואל אדם לא אכנה, ומאהבת׳ שאהבתי אותם ומשמחת׳ שאשמח במו, לא אשא פני איש, אם כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלוני בשן. ומתחילה הנני נאלןז להקדים הקדמה פשוטה והיא תובילך מעדנות למחוז חפצי הזה לבל תכשל בלכתך לעולם ועד. הנה כמו שבכל דבר מלאכותי, אשר נתפלא עליו שבעתים על הודו ועל הדר תמונתי, ובלב שמח נביטת על תוצאות פעולתו, צריכים אנחנו מקודם לחקור ולדעת מבטן מי יצא הדבר מכח אל הפועל, ומי היה הממציא הראשון למכונה הנפלאה הלזו, לא לבד על המצאת הענין הנכבד והנקודה כאשר היא עומדת עתה, אכן מי היה בעל המלאכה הראשון במעש מושב תזה, כמו יובל אשר היה אבי כל תופש כנור ועוגב, ותובל קין אשר היה ראש לכל לוטש נחשת, למען נדע לכבדו ולהוקירו כאשר לו יאתת על תבונתו וחכמתו כי רבת היא, ואם כי לא גדלה מלאכתו כמלאכת המנגן הזה הפורט על פי הנבל בקולות רצים ושבים ומתתפכים כאופן בתוך אופן, רגשות רכות ועדינות רוחשות בזמירותיו, עד כי כל שומע בעל נפש מרגשת יתפעל מאוד מנגינותיו המצלצלים היד הגה והי במיתרי לב השומע, ואן> כי כעושה פלא הזה, אשר פעל ועשה כל זאת בתכלית השלימות וערך בסדר נכון משפטי הקולות ואופני תולדותיהם; וסיבב הולדת הקולות וחוקי תנועתם ממקום למקום, חוזק הקול עמקו ורומו ואופן מדידתו, ערכי ויחוס׳ הקולות המתאחדים למערכה נעימה להולדת הנגונים, תבנית כלי השיר לכל מפלגותיה, וכל ממלקות הסגולות הפרטיות והכלליות אשר יתימסו אליה ושקל בפלס כמותה