Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 28

— 28 - ,ואלו חיה לעולם ׳ ולא ךאה 9נת - מי קתי חסץ ברעה עסי אישה לש5ת? .Bon 91. G. Hirschsohn מכתב. למלגה המשרה ושלום עד אין קץ, למעלת ידידי מגעי הצמד בקירות לבבי אהוגי כנפשי הוא האדון ההכנד, המשולל המרומם על כל ההלה, לאש כונורי כרם לשוההו הקדושה ואגי מכנדיה ותומכי גידה, מלין אחד מהי אלן>, אחד משלי המליצים הגדולים שכנר היו לעולמים, גגר מכם געו!, איש מלחמה לתולה ולתעודה, הודע לתהלה נין הקוני ראשית אהשי שם ומופת נישראל כנוד מו״ה מהמם נל״י ששערן הי״ו ד' עמך גנול החיל! כעל כל מממדי תנל ששתי נח!ותי כי עוד ע!ה אהנתך לשעת קדשיהו, אוד מוצל מאש פלישת מחמדיהו מהי קדם, וכי כל נלהות קהאה, שואה ואמש ערפלי שהאה המשתרגים על צואל ממוקקית לא י!י!וך ממעמדך. וכל הרוחות שנעולם, רוח פעלה המתחולל נעים!למי מלה ומדהים על לאש פופריה, לא יהדפוך, ומים לנים מי מרינה השופשים בשאון דכים, קודמי להבות אש המדון, מא!לי!יקותיה, לא יששפו אם אהנמך אליה ולא יעפילו לעלות גנוה גנוה על הלמרום!נולך, להאפיל את הוגה כדכד שמשותיך המנליקות כקלהי המלפה ניפית ועיזה, עת תופיע נהלה על מוג הארץ לפתום את צפירת תפארתך המאירה לארץ ולדרים עליה כמעשה לבהת הפפיר וכעצם הדר הרקיע לזוהר; וככל החלולים והקמשוהים העומדים לך נדיך לששן ולמכשול, תפלול לך דרך המלך, וברית לך אורח חיים למעלה למשכיל, וכנשר תשוש עלי אוכל לצוד במכמרתך כל נתח שוב, אם מכמנים פלזים נחמדים למלאה תאוה לעינים, ואם שירים יקרים מעלפים נפפילי החרוזים המתנוצצים כאור לאמות וגביש וכהוגה כנפי זהב קלל וכעז מופז, המושכים את לב הקולא אחריהם בברק מליצתם ולשפי רעיוניהם החודרים נקרב איש ולב עמוק, ואם דברי בקרת מישרים הדורים בכל שעלי התנ״ך ודברי רבותינו התלמודיים ז״ל, ויתר פפלי אמונתינו היקרים מפז ופנינים עפ״י רוח הקרישיק השורר באץ נשום שכל והגות תבונות לגלות את פני הלוש ההפוכה על דבריהם, ולמשוך מי שכל ודעת ולדלות תבונה ממים עמוקים גבא פתרי שפוני שמוני תעלומות אמרותיהם המזוקקים שבעתים, או בחקירות שונות בדקדוק הלשון, או ביתר חלקי זשעיפי המדע בהנחות צודקות ואמתיות, או בידיעת שדה קורות אבותינו רבותינו הגאונים הגדולים חכמי לב אשל מעיהם אנו חיים ומימיהם אש שותים, כי׳גם זה הוא שער גדול ופרוזדר נעלה לדרוך על שף מפתן בית הכאת הלישעראשור העברית, וזאת היא הפנה הראשית והשנה העיקרית לכנית לשרקלין עצם פפרותינו גם תפח לוח חיים חדשים, תורנו בינה ותאלפנו דעת לעשות במתכנת החכמים הגדולים בכל התנהגותם הן בלמודם ונאכלם בלכתם לשוס, לפנדל ולמלש כל התלאות והמגיעות העומדות בדרך והמעצרות פעמי רגלינו מבצע מזימתינו, לשאת ברוח שקש את זעף הזמן וחרונו ולבלתי דחוק את השעה, כי כמה מהחכמים אשר הוציאו לאור תעלומות חכמה לא שזפתן עין רואי ולא שמעתן אוזן מעולם, חקרו אומץ שחקים ממעל, התבוננו בעמקי תהום, עלי חוג השמים נתנושתם הלכו, וזרועות אל אלים חנקו בגאותם וימלאו פני תבל תנובה. ועכ״ז רבת שנעה לה נפשם הבוז ותלעג, שתו ומצו את כוש קבעת מת התרעלה עד תומה, כל ימיהם תיו נכעש ומכאובים, משברי תלאות עד אין קץ עברו עלימו ויפנבום כדבורים, ובכל זאת לא רגנו נאהלס תלה,