Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 23

23 טו) ««ע השם אף לכלי הנשימה יצא מועל השלש אפן! 3הולאת ®עלי למילה נעד נשימת האויל כאשל י א ו פ פ ו דעות או "מים ננד נפש" (יונה 3' תהלים ס״נו) מלי "ש3ס וינפש" של״ל נשימת האויל, ע״ד "למען תהלתי אחעם לך" של״ל שכילה החושם; ונהפוכו שלש פ א ה נפעל "אפאיהם" (דנליס ל״3) של״ל השיב והגה 3לוח אפיו ד3ל קנון וקל לכל יוח; ונשם אם;ם על הולאות מליציות שונות, ונשם סאה הנולד מהפעל אפאיהם הנ״ל. טז) השם סה הש3 את השלש פעה נהולאת השמעת קול זעקה או קול פשוש, כי כן על "ימות דעת" מתלגם "פעית" (בצ״ל וכן הניאו המתולגמן יגשעות נדפת נמקלאות גדולות פתיה) וממוי מנדעא", ונויקלא לנה: כל גלכות ושונות ונחמות שהקנייה מניאן על ישלאל נשכל פ ע י ה אחת שפעו נסיני כל אשל דנל ה׳ נעשה ונשמע; ונשם אפעה על שפיפון מלמי3 פה ניליל תאנתו; ונשם פי, פיה, פיפיה, פים נהעתקות מליציות לנות ועצומות, כי הפה הוא פעם אינל האכילה כמו חלג ופצילה, ופעם אינל הדנול ופתח האדם הפנימי לצאת נו הלעיון מקלנ הלנ החוצה; ונמלה פי לקצה אמלון מאיזה ערך; ונשם. פ ה לשפת הים (איונ ל״ח) או לגנול כל מקום שמגנילו ומנדילו ממקום אחל. ותפוכו ישכוייו:נעה וכוי. ין) השם שפת ונצילוף "דל שפה" או "דלתי פנים" (איו3 מ״א) של״ל כמו "פתחי פיך" הועתק אל שלשי: דלה, דלל, דלת (שהתי״ו שלש לדעת הלאנ״ע «שלי כ״ו י״ד) נהולאת פעלי פתוח וסגול, או הלים והשפיל, של״ל אם הלים את השפה העליונה או השפיל השפה התחתונה נעת פתיחת הפה, ע״ד שפילשו: »הדלת תסוג על צילה" שהיא השפה העליונה; ונשם שסה אל כל לשון מדנלת ואל כל קן וגנול וכוי, וכן דלי ךלי1ת אל דנל לם ונשא, וכן דל דלת אל דנל שפל וסגול נהשאלות מליציות לנות• ושנוייו והפוכיו: תלל (וסימנך ״ננוי לתל - פיות") ומזה תלתלים ע׳יד דליות הנ״ל, וחלועיו סלסלים זלזלים יסנסכים. יח) השם שינים (מלנד העתקותיו והשאלותיו המליציות) הוליד את השלש ש נ ן נתולאת חתוך ומדוד הדנול, ואמ״כ נעתק אל הולאת מדוד המלג, בעין פ ת הנ״ל וכמו לשון אל אש אוכלה, ואל כל עגין מדידה ׳שנינה נונעית או מוסלית. ונהיות אינל הישינןם שנים שנים, שן אחד מלמנות מכוון נגד שן אחיו מלמעלה, הוליד השם הזה גס את השלש ש נ ה נתולאת נפילת אם נדומה לו או נשאינו דומה לו היינו שנוי; ואת השמות סשנח׳ שנה, שני, (ע״ש לנוי כפילת נונילת המו ע נצנע האודם ההוא) ומספל שנים (ע״ד שחמשת האצנעות ניד הסנו את המצאת המספד, הנהוג עוד היום נין הפלאים ונשאל זכלו נציוני מספל הלומי נצולות אצנעות אחדות עד «ספל ממשה שהוא נצולת כף היד כולה היינו חמשת האצנעות ניחד ו«ספל עשלח נשלינת שתי כפות ז״נז וכוי. וכמו שנעתק שפת הפה אל שפת וחוף הים נענלית, כן נעתק שם השן אל הולאת חוף׳ הים נאלמית נשם ש י נ י ת א (ויקלא לנה פ׳ צ'נ) ע״ד שן הסלע. ושנויו והפוכיו: תרח, ונלחז׳ל תנא, כי על שנה נהולאת שנו משנה מהלגם תנה, וכן שרי תנינא וכוי.