Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 22

- 22 - והשמור, .?רנה לחשכח יער ומדבר, ערבים לצמחי קלוי במום לח לחלוחית המים, וערבים לאנשים ששזפתם השמש ושוי. ח) השם י2?ר לצמח הראש הוליד שרשי שער, קער בהוראה פעלי שאון שאון רעש אימתה ופחד אשר עתן תשמר שערת ראש הנבהל, ושמות שעיר, ע1ע1רה ע״ש שערותם גם הם ושוי. ט) השם פני האדם ננגוד אחוריו, ברא את השיש ענה להל •מחלקותיו העצומות, בהוראות פנית הפנים או הל דבר לעבר ולפנת ושוי. ובהוראת השמות אל הצד החיצוני בשל גוף, ובהוראות ממלות ע״צ השאלה להל קדימת בזמן ובמקום ושוי. י) מהשם עין משתרג הפעל "עוין" (שייא) והשם "מעין" (תתליס פ״ע) ובדחז״ל עין ועיון והשמות עין או מעין המים, בפתח עינים, ומראה צורות כל דגר; ועוד שמות תוארים רבים בצירוף השם עין אל תוארים ושנוים רבים מאוד במקרא ונדחז״ל; עין של מנור, עין של מתכת וכוי. וכן מהשם בבת עין נגזר הפעל "ותיבב" (שופעים ה׳ כ״ח לדעת יש״י בשם מנחם שם). יא) מהשם עפעף (שהוא האישון או עור המנקה) המתנועע בעין באין הפוגה, השתרעו שישי ע ו ף (ואב לשלם ״ההעיף עיניך בו: משלי כ״ג) גם עי ף בהוראת פעלי מהירת התנועה, ועקב זאת נם הליאות והיגיעה ושוי ושמות עוף, מעוף, עיפה ושוי; וחלופיו ישנוייו: חוף (או חפף או רחף והפושו פרח או ג ר ח שכן ב״ר פ' כ״ג נמצא פרח ת״ל ברח) צוף ושוי ושוי. יב) מהשם ג13ת העינים ע״ש משכנן בגובה הפנים ממעל להעינים יצאו שרשי: גגה, גבב בהוראת פעלי הגבתה, ושמות גובה, גג גבן, גבנון ושוי ונדמז״ל גובי דיקנא, גבות הזקן, יג) מהשם אוזן נשתלשל כל לשון שמיעת (אשר יתכן כי השרש שמע לא הונח רק בזמן אחרון, ובעת ילדות הלשון השתמשו רק בפעל האזנה, כמו שאיפשי גם להיפך, כי בימי נעורי הלשון היה גם השם ישמע או משטע כנוי לאבר השמיעה הוא האוזן, ע״ד שאעיר להלן אצל שלשי הלך לקח ושוי) בהנוות אוזן לקול דברים בשיש אזן בהוראת פעלי שמיעה האזנה ותבנה, כי אוזן מלין תבחן, ושם מאזנים. לפלש המבחין המשקל; והשם ״בדל אוזן" שהוא כמו ד ל השפה — עיין להלן במקומו — וענינו שער האוזן המבדילו ומפיישו מחלקת הגוף כולו) נתן יד אל השרש בדל בהוראת פעלי הנדלה והפרשת, ושמות בדיל אל תשוג הנפיש מהמתכת (ישעיה) ואל מין גרוע מהמתכת בעצמת. יד) השם ריןה לגובה הלחי רזה ודל בשר הוליד את פעלי: רקק, ריקה בהוראת גלעון וריקות ומעוש (ונופל בחרב ע״ד "מעושה לשבחי ביחזקאל שריל מדידה), ושמות: ריק, רוק, רקיק, והמלות ריקם, רק (מלח ממעשה במו אך ורק למעש) ובדמז״ל רלןק (אשי מזה "כשיש חוצות א ר י ק ם" שר׳ל לכלוך ושיש) שמקור ענינם אמד הוא, והוא בהפך האבר הגשר« והשמן שתחתיו לחי אשר הוליד את כנויי לח ולמות וכוי.