Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 21

פתא1ם כרגע.בהפך שלום ביתי, לחךבו־תישמ^ה - בפלתי ylnyy׳ . - ש;ז;) זישבךד בצל גפני וזיתי בסיור דזכרים מקשיבים'אנסי שלומי חיים נוכלים פתוני לעזוב'את ג־!ק:ימי ולרשתם מהרתי כצפיור פתי. - היוני ורכושי אבד כקלןייון מקץ שנחים זימים ימי צירן. בזעת אפי -זלתיןי גללי מדמנה. - בזאת בטחתי - אם שנים עשר צמדים עם כלי הבקר יחד נכחדים - עור'ליי משענת אלישע למשענת : - .Bon 2>r. ®. Rubin המדבר והזיבו" (המשך) ה) משם יןךלן1, שהוא החלק העליון «הראש, נשתרבב הפעל "ויקד" בהוראת קידה והשתחויה של״ל כפיפה הקדקד. וכן שם הבושם קיר. ע״ד "בשמים לאש"; ובגלל חללת הקדקד נגור שלשו בלשון התלמוד גם אל הוראות נקוב וחתיכה כמו ,קודד" (ע״ז פיק) "נקדדה" (פי אלו שרפות) וכיוצא בהם למרבה בחילופי החבות וחילופי מלופיהן כנהוג בלשון. ו) השם מצח לרום גובה פני האדם מקום קלח וגלוי (עיד בזהורית שבין עיניו, שבת) נתן יד ושם אל שרש צמח בהוראת נקיוץ וזכזוך — ע״ד להצהיל פנים משמן, וכמו שנקרא אדם מוצלח אזרח עיש שפני המצליח יאירו (מעליך המעיכות) וע״ד זכו נזיריה משלג —; ואל השמות צח, צחיח, צמצחות, צחה וכ״ו וחלופ ו ושנויו: צחל (ונהפכו זרח), צהל, זהר, שהל (על ותנה השמש והירח מתרגם הירושלמי והא שימושא יזיהורא כמו שיהלא בתרגום שלנו) צהל (שהוא כמו צהר יע״ד להצהיל פכים משמן מר״ל משמן היצהר ומזה שמו), זכך, זקק וכוי. .ז). השם ע1רף לשיפוע אמורי הראש הוליד את שרש ערן>, בהוראות פעלי כריתת העוין) או אמורי כל דבר, ובהוראת שמות ש פ ו ע השמים וערפל׳ ענניו המורידים שפעת מער וכוי; ובחלון» בפי בהוראת אחורי השמים שהוא פאת המערב (כי האדם הפונה בפניו קדמת מזרח השמש, יפנה. ערפו אחוריו מערבה) בדחז״ל פ׳ לא יחפור: ,מרוח מערבי שהוא מ.ע ר פ ו של עולם וברוח מערבי ערפו של שכינה", יצל בהשתלשלות "הרעיונות את השרש ערב לכל מחלוקותיו הלנות, בהוראת פעלי ערבוב דבר, כמו ערבוב הצורות בעת הערב (ע״ד האשכנזי אבענדזיינוע לצד מערב מבוא השמש), וערבוב העורב והשומרים, ובהוראת שמות עורב לעון» המשוכי