Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 12

12 כי יכוון במלח תדגים על הציר הצפוני והדרומי נאלד אונד־ זידעאל (ועיין גס בפירוש הראב״ע (ישעי׳ י״ג יי) עמות ה׳ ז' ובייחוד גפיי תלד״ק )"ל לראש בראשית אשר הוציא לאור החכם ר״ש זקש שמביא שם צד בי בשם הלאב״ע בזה הלשון "כי בעבור שני תדני הגלגל אמד בימין ואחד בשמאל נקיא שמים בלשון שנים" אשר גם מזה נראה כי כונתו נמלת תרנים על שני הצירים) ומעתה יצא לנו כנוגה פירוש הראנ״ע, כי יאמר כמו שהסמים שהה שני הצירים שעליהם משענות הגלגל ונהם יסוב מהלכו ולא ימוש לעולמי עד, ככה גם הכליות שננלאות החלה להיש אומרים משענות הגויה הן ועליהן אדני הרכבת הגון! האנושי השבעו. ואחרי אשל נגלה נגלה לנו פירוש מלח ״סדן" נפתח לנו גם מקולה ומוצאה, שהוא גלי הפק מן "תעד" ששישצען ויהי׳ כמו סעדן ניזםלון חעי״ן מיי מלן מחת מעלן (עיין ערוך ומרתפי' שם) ודומיו. אולם אם גם חכמים אחרים זולת הראנ״ע אשר חיו במאות האמצעיות השתמשו במלח ״תדן״ להוראת ציר הצפוני והדרומי, לא אדע לעת עמה רק זה בלול לי שהרמבים ז״ל לא השתמש בה כל עיקר בספרו הנכבד מורה הנבוכים, ולכן גם בפירוש מלות זרות אשר יקדים הר״ש אבן חנון לספר הנ״ל יפקד מקומה. ותנה מדי דברי נהלאב״ע לא אחדל מהעירך כי בכוכבי יצחק מחברת ל״ה צד פ״ד שאול ישאל משכיל אחד על הראב״ע (בראשית מ״ד כ״ב) שהקשה ולמה לא הניא המזכיר החמשה (איתי בן יהודה יומא ע״ב א׳) שאין להם הכרע .... וזה עמהם? (רצונו שגם הוא אין לו הכרע אם מלת ומת מוסבת על האב או על הנן) והלא יהודה מפרש בעצמו נפסוק ל״א והי׳ כראותו כי אין הנעל ומת והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ניגון שאולה? (עיין שם) ואני אקרא לזה השואל הגע בעצמך לש״י והרמנ״ן ז״ל שמפרשים באמת מלת "ומת" רק על הגן(עיין התרגומים ותלאה כי גם לדעתם מותג מלת ומת על הגן וכמו שתרגם גם גם החכם רמ״ד ז״ל) וכי נעלם משני המאורות הגדולים האלה פסוק ל״א הנזכר? אלא הנכון שדעתם ז״ל הוא. הפסוק כ״ב מוסב על העת בה הי׳ יהודה עם אחיו במצרים, ולא שנו עוד אל אביהם אלצה כנען, כאשל עיניך תחזינה משלים אם תעיין שם ואמר יהודה ליוסף, כאשר צוית אז הורידו אלי את אחיכם הקעון אמרנו לך, בי כפי ערך התדבקות הנעל באביו לא יוכל לעזוב את אביו ועזב את אביו ומת (הנער) אולם הפסוק ל״א מוסב על העת בת כנר שבו מאלץ כנען ואמר יהודה ליוסף, כי כאשר שמע הוא עם אחיו מפי אביהם הזקן הנה ימות גם הוא, באשר נפשו קשורה בנפש בנימין, באופן שתאחד לא יוכל לחיות גלעדי האחר, ונזה הוסיף אומן לדבריו, כדי להמס לבב יוסף, למען כי ישוב ממחשבתו אשר חשב על בנימין להיות עבד לו. בן הוא דעת רש״י והרמנ״ן ז״ל; אך הלאנ״ע משב, כי מלת ומת בפסוק ב״ב באמת אין לה הכרע, נאשר יתכן, כי מוסבת על הנן וכפי שבארנו ליש״י והרמנ״ן ז״ל או שייוסנת גם היא על האב וכונת יהודה לאמר, כי כבל קודם שובו עם אחיו אל אביו שעלו בנפשם, כי לא יוכל האב לחיות בלעדי בנו, ונפסוק ל״א יאמר בי פחד פחדו ויאתיום ואשר יגורו בא להם, בהיות ששמעו בפירוש מפי אביהם, כי בעזוב הנער אותו ימות בעצב ויגון ותלד שיבתו ברעה שאולה. כל זה ברור לדעת הראב״ע ו״ל; אולם לא אוכל להכחיד תחת לשוני מאמור לך, כי אם גם אודה להראנ״ע ז״ל, כי הפסוק הנ״ל אין לו הכרע הנה קשה לי מאד לדעת, איסי בן יהודה, שמלבד המקראות ״ממר, משוקדים" יחשוב ויספור וימנה גם ״שאת, ארור. וקם״ נין הכתובים אשל אין הכרע להם? כי מי אשל לו לב לדעת