Kokhve Yitsḥaḳ · 1869-01-01 · 36 (1869) · p. Seite 13

13 יפי וצחות מפת עברית וננינים לראות איך דרכה ומהלכה בקודס ההגיון יקרא: מאת ואם לא תעיב? או ברצונם עקרו מור, ארור — אפם כי עז וגומי? או ״הנך מוכב עם אבותיך וקס — העם הזה וזנה? אמר אמנם למון קעוע וממחת הוא ולא תואר ולא הדר לו? הן לולי יראתי, כי יחר אפך עלי, כי עתה אומר, סרק דרך הגדה בעלמא אמר איתי בן יהודה הדברים האלה והנם ככל המון המדרסים, אסר במעתם בזמנם ובמקומם נאמרו לכונה ותכלית מה ואסר לרוב אין בידינו עוד לגלות ולהודיע כיום הזה (הגם סבדרס הנך סוכב עם אבותיך וקם נתגלה קצה התכלית והוא כדי לרמוז על תחית המתים מן התורה, סהיא אחת מיסודות הנאמנות והחזקות, אסר אמונת בית יסראל כמענה עליהן, עיין רמ״י מם) ואם יס לך ידידי דעת אמרת בזה הענין הודיעני נא ואדעה — בענין ערך מלים ספת עברית, אסר בלבבך להוציא לאור לתועלת ילדי יסורון, הנה אומר לך ידידי, כי יערב לנפסי מאד לבוא בברית עמך ולהיות חבר לך, אולם אסתפק מאד, אם חפצך זה בידך יצליח, רצוני להראות, כי כל המלים הסוים במבעא וים להם הוראות מונות ומתחלפות (האמאנימע) יסובו על ציר רעיון אחד ומקור אחד להמה. ואם אומר, כי עסה תעסה וגם יכול תוכל הלא תודה לי אמי, כי זה לא יהי אפסר רק בדרך הגיוני ופילוסופי בצרוף הסערות קרובות או רחוקות התלויות פעמים בסערה. ועמה אמור נא באמת ובתמים, אם הילדים הרכים, אסר כח סכלם חלוס ולא נסה עוד ללכת בגדולות ונפלאות יוכלו להבין ולהסיג הסמלסלות המרמים על זה הדרך? אבל יען כי לא ירדתי לסוף דעתך הגדל נא חסדך עמדי לסלוח לי איזה ערכים מסודרים ומתוקנים מתחת ידך כראוי, אולי כי אראם ייעבו בעיני ואעסה כתבניתם סלח נא אם הוגעתיך בדברי, כי אמנם חפצי ומגמתי ללמוד ולהוסיף מכמה ודעת בכל כחי ומאוד׳, וזה לא יתכן, כי אם בהתגלות מחסבות לבי. הורני אם עעיתי הבן לי אם סגיתי. ד׳ יתן כח ועצמה לך ותראה חיים עם האמה והבנים אסר אהבת כתסוקת אוהבך הנאמן הכ״וח פה אייבנין בימים שבין יום הכפורים למג הסכות מרכ״גו ל«״ק ל. אייזלער, .Von I. Fürth, Rabbiner מזמור ל$םף. ד;קבצו ידידי, עז אמרות #פי- ל?ם אסמרה: עשרת הךברים,;תנו מראש הרים, 'לכם למוסרה. אלהיך אנכי, הוצאתיך בכחי, מעננדות זרים אז כוננתיך, בפדות חוננתיך, מי!ךך אמרים. א) מציאותי הנעלמה. פקודתי הרמה - להודיעך קדמתי ׳ חסד?מפעלים, ע־וניש?מעללים - למיו #למתי.’ מקרה'העתים, וקסם האטים, מכף,עריצים אז לא גאלוך, אף לא הצילוך, מז-דון אמיצים. אנכי חנותי ׳ גם המירותי, מכבל ידיך, ואבות ישישים- טהרו כתךשישים, זעמדו לימינך.