Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 77

77 י- יא®’ האיש אשל חעויחו לבוא נתיך להב א,הלח האם, קעב נורא המלחמה, אוהו «- יימי בעולו בהאם חניאו, להרגיל אח נששו, ולא לזר בעיניו יחשב, ומממחה הנוערה נחמת שחן, לבו לא ירן וידיו בל מלשינה. — "התחניים ומשחקים בחימר,וח מענניס אח המשיח“ הגלים באין הצדק ויופי, חשל ורחמים, הרמש• בלע, אשל 'אך חועלחם נגד שניהם, ומדבר אחיהם עיניהם יעצמו ויגשוח לבנם לא יקטירו מנחה אוכיח. בהיכל אהבה עמיתם (יעל נעכסעענליענע) והנוטלים נעם אשל בהילחם יצחקו וחזיון מראה ,החיים׳ השחוק וכהתול ועמודו לנגד עיניהם, ואל מון הערש ל אשל ישכון על הירי העפים לא יחילו, ומלאוה נוגה האמח עיניהם יעלימו, המה ימי האופל והישע •מנעו. — וביחל ׳שאח וניחר עוז נכסיאמוח בישראל! הוא ,הן לחוב לא ישיב (צול אינעילעקלינען ®שליכע) לאשר אח חנוך בניכם וכל ממקורם, נכי אשל לרוחם יבצע, וכל צרנו אך עליכם היו כלנה, ועליכם נשרע, ישנו שמהם עם כל משאלוחיהס ונקשוחיהם למצוא ממק ונחל בצל ’מינגם. — . נאשר מקול מחיה בושם ונשלם ממכם יביע, כן גס אחס החיו. בראשונה לכלכל י אח נ ש שם וייחם. כ׳ כאשל בחלב שדינם חיח ■ידם ימצאו, כן גם חלב למודים נכונים ונעימים אשי כיבש ומשח צופים משי אמוח יביים ׳!ולו, חחיה ich נששיחם. אהבה ינינח לבבכם המה כיקיק׳ על עלי אוי, נעש׳ ווהי עלי יונקי צמחים ונששכם הרנה יהנעילזה, היא כהפמס הנחמדה, אשי בקרני והרה המשיקים אול מגה, שלחי ונצני האימה בהוד והיל עליהם ׳חשהחו. — אחריכם הילדים בנפש משיצה לאעם ׳חנהלו, ובנם הינק ’®שם, כ• בחבלי הנדיבה .ואהבה המשכם ליחכם אייו, ונו ילמדו לנוחם לנצח ולא’מישו. לכן אחס ההיו בראשונה להשיק זיע היקי על שלמי שדה הרן לב במכם, לכן ׳ששי לנו החלמיד (חולין כ״ד) מיני סנינא הזקן, אפי היה זקן ושבע ימים, ושמונים שנה זה כביר עניו וחלשו אחיי ניוי, ועוד‘עמי על ינל אחח מבלי לנוע ולמי, והיה נעל יש ע נ מנעלו, ,אמרו ענייו על יי חנינא הזקן שהיה בן שמונים סרה, והיה עומד על יגל אמש ונועל מנעלו וחולק מנעלו" זקן היה, ושעיוהיו זה כביר הלבינו משינה, ועוד עמי חזק ואמיק על יגל האחח, כמקים, מגלי לסנוה מצנו על אימה הדח והאמונה, נעת נעימה החיים נמושלוח שישניה הנחמדים, זיעיחיו אקלה, ונחבל' נצני ושלמי הצלחה מסכה אוחו אלי זמעוחיה, יגס נעח נמרלונוח נשממו, החבלים נחקי וכל משען ומשענה פחחיו נשלו ונשברו, אך הוא עמי בטח ואמיק נא מטו דגליו, ולא מעיו קישיליו, ולמי ’אתה חורה כל אלה? מי ישי ייושייח א־חג׳ הציקה, נקרב נששו ולנו? ויד מי כוננה עמודי מאמונה ויח אנוחינו נחילי לבבו אפר לנצח לא ׳מוטו? — הוא לבדו חודה ייאמר: כ׳ ידי אמו זאח עששה, והיא זאח כוננה, "שמן יסמין ששכחני אמי ניליוח׳, ה; עמדו ל׳ בעש זקנוח׳“ אש ההמלהנוח אשל הציסה על מוקד לבבי, ליקוי יקוד מולם, נצח לא יכנה, להמלוח שלהנח אש יה, נקרב חדר• נשש׳ שנימה, מת עלילוח נכבדיה, מעשי אנוש ברוח, חזיוני העיב והיקר קמו ונש נצנו לנגד עיני, ישמן מפחת קידש "האמונה" אשי יצקה עלי ראשי, ואל קרב נשש׳ ולבי, כמטר השמיש הרעישה, המה שמדיני והמה חמכו אח ידי, למען לא יבשלו שעמי ולא אמוט, גס בטח זקנוח•". — ועחה ידידי I "האמינה זה שדי זרעיס* הזריעה היא מואר האמון וגה ציור שלם ונאמן, לא יכזב ולא ישיע, 1)׳(עש טיינט אונד בלענדעט ניכע) מבטנו,לקחי עונים, נעימים ויקדיש יביעו, וכל אחד מחלקיו, גס שמק מנהו, דעח ׳אלשן, נו חאחזו לנצח, ואחריו כל מעשיך תכונן, ומשכורחכם שלימה שהיה, ובנים טובים וישרים, המימי‘ירך, יגמלו לכס כל ׳גיעחכס, ועמל ידיכם, ורוב התלאזח אשר העליתם לקרבן על מזבח החנון יעלו מעלה על מאזני יישקל חייכם, מאלש׳ שמחוה, רגסיח החמה והגיל, אשי ישבו לכם, כ׳ .גם הזורעים בדמעה, בינה ׳קצירו" אך אם הלוך ילך ובכה, נושא מסך הזרע <אך" בוא יבוא בינה נושא אלומותיו. — כן יביך י', אל סוכן עינוח, אח קצייבס, וגילה אב ורננוה אש ישפיע לכם, אמן שלה. - , דיי ניילל. י) מן ,.ועינינו השע".